אור שביט / הכלום שבתוכי |
מסירה את הרשת העוטפת את ליבי,
הרשת שנוצרה מאז שהלכת,
הרשת שלעיתים מחברת את רסיסי הלב השבור שלי,
אני מסירה את הרשת, ומביטה פנימה.
כל מה שהעניים שלי רואות,
בין הרסיסים והדמעות,
בין הדימומים והשריטות,
בין החיוכים המזוייפים,
והלילות המחניקים,
אני רואה דבר שחור וגדול,
מן כתם שמכסה את כל הטוב שבי.
אני רואה את הכלום הזה,
שאפשר לקרוא לו עצמי.
כי מאז שהלכת, אני לבד,
ולא נשארתי אני.
נשאר רק הכלום שבתוכי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|