ואז הם חדרו לי בפראות לחדר. באמת שניסיתי להילחם אבל זה היה
קרב אבוד. עמדתי בכניסה וחסמתי אותם עם גופי אבל הם כבר בכלל
לא היו ההורים שלי אלא זוג נאצים, ואני ילד קטן גם יהודי, גם
הומו וגם מפגר שכלית. או שאולי בעצם הם כן היו ההורים שלי והם
תמיד היו ככה. זונות. בכול מקרה עכשיו כבר חצי אחד היה בפנים
והחצי השני עמדה בחוץ חמושה בחיוך המבחיל שלה, החיוך של
"סוף-סוף אני מצליחה לדפוק אותה, סוף-סוף העברתי אותו לצד שלי
ועכשיו גם הוא נגדה,שטוף מוח,סוף-סוף זה נעשה בדרך שלי..."איזה
חיוך זחוח. אני שונאת אותה.
עכשיו אחרי שהוא פתח את החלון ובנוסף לזוג הנאצים מהגיהינום גם
קרני השמש פלשו לי לחדר, החצי הראשון פילס לחצי השני דרך פנימה
והם היו שלם. שלם שפירק אותי ואת כול מה שיקר לי. המפלצת בעלת
שני הראשים רמסה את הכול וקרעה בטופריה איבר אחר איבר מגופי
השברירי וכול אחד מהם אחזה מול עיני המדממות וגופי המשתוקק
ושוגה בחזיונות מטורפים של לתפוס אותו, לברוח ולעולם לא
לחזור,לפני שהשליכה אותו לפח וכול שנותר אחריו הוא שובל דק של
דם על הריצפה. וגם את זה הם ניקו.