ישבנו כל כך קרובים, כל כך קרובים שהיינו הכי רחוקים בעולם.
אני שם והוא עוד יותר שם. הוא עם מבט מתגעגע בעיינים, אולי
מצטער, ואני בשלי. הפעם אני באמת לא אוותר. הוא התקרב עוד, עוד
מילמיטר ולא יהייה לאן להתקרב. הוא חיבק אותי ונשק לי על המצח.
הרגשתי את החולשה הזו שהייתי מרגישה פעם, עוד כשהיינו יושבים
רחוק. עוד אז שאם הוא רק היה עובר לידי הייתי נחלשת, עוד אז
שרק מהריח שלו הייתי נופלת. רציתי לתפוס אותו חזק ולנשק אותו,
לנשק אותו ולבכות. ולשאול איך הוא יכול. איך אני יכולה?... אני
לא יכולה.
הפעם אני לא מוותרת. הפעם אני לא אתן לחולשה הזו לנצח אותי.
חזרתי לשם. הבטתי הצידה והבחנתי בו עדיין בוהה בי. בסוף הוא
וויתר. נשכב ועצם עיניים. עכשיו תורי להסתכל עליו. בחנתי אותו
מכל הכיוונים, ניסיתי להבין איך הגעתי למצב הזה. העברתי מבט על
החדר שלו, ואל מחוץ לדלת, חשבתי לי שאולי אני אתגעגע לכל זה.
אבל מישהו אמר שאני הולכת? כן. תזכרי שהפעם את לא מוותרת.
אולי אני בעצם לא רוצה ללכת. אבל אני לא ממש רוצה להישאר.
הסתכלתי עליו שוב, מעניין אם הוא ירגיש אם אני אלך לי ככה
פתאום. הוא ירגיש. אולי באמת איכפת לו, אולי כל זה לא סתם
הצגה, לא סתם התפסות בעבר. יותר מדי אולי. פעם הייתי נורא
החלטית. ימינה או שמאלה, כן או לא. בלי אולי.
לקחתי שאכטה אחרונה. אולי זו באמת השאכטה האחרונה שלי. לא נראה
לי שאני אחזור לפה שוב, אבל מי כמוני יודעת שאני אמצא דרך
חזרה. אם הוא היה יותר רחוק... טיפה יותר רחוק. אבל הוא היה
שם. שם אבל בעצם פה. הרגשתי מה הוא חושב, שמעתי את התסריטים
שהוא מריץ בראש, חשתי אותם. לא הזיז לי.על מי אני עובדת פה?
הזיז לי. אבל תמיד לי מזיז, ותמיד לי אכפת, ותמיד אני נפגעת,
ותמיד אני בוכה. הפעם אני לא אבכה, כי אולי בעצם נמאס לי כבר
לבכות? אולי יותר עצוב לי מאשר שמח. ושמח זה מה שאמור להיות.
מישהו פעם אמר לי שהאהבה מנצחת את הכל. ה-כ-ל. אולי זו בעצם לא
אהבה? אולי זה פשוט משהו שנמשך יותר מדי זמן. אבל אם זו לא
אהבה...
אני באמת לא יודעת כבר מה אני רוצה. אף פעם לא ידעתי. הוא
יודע. הוא יודע טוב מאוד מה הוא רוצה. אם חושבים על זה אנחנו
שני בני אדם כל כך שונים. כל כך שונים...
הוא קם והסתכל עליי שוב, כמו מבט של פעם אחרונה, מבט של פרידה,
וחייך. הסתכלתי עליו במבט לא מבין. אני באמת לא מבינה... הוא
קרא לי אליו והתקרבתי, עכשיו כלום לא מפריד בינינו. עכשיו זה
כמו פעם, שהיינו ממש קרובים, שהיינו שם ביחד. הוא חיבק אותי
חזק חזק, ולא עזב. תמיד ידעתי שהוא יהייה שם ולא יעזוב. אף
פעם. הרגשתי את הדמעות שהחליקו לי על הלחיים, איך הם זלגו להן
לאט לפה, איך הם שוב המליחו הכל. חיבקתי אותו בחזרה.
אבל הפעם אני לא מוותרת...