עננה אל-שמר / מצלמה. |
מתוך העדשה הפנים שלו נראות חלקות יותר.
יש לו זיפים קטנים על הלחיים שגורמים לו להיראות גברי יותר.
אני אוהבת את הזיפים האלו. הם ג'ינג'ים קטנים.
אמרו לי פעם שאני לא יכולה להישתנות ושאם אני רעה לאנשים כבר
מהגן אז אין מה לעשות- אבוד לי אני אהיה רעה כל החיים.
אני נזכרת בתמונות מהגן שבהן הילדים נראו כל כך תמימים
ואני.....
הוא מדגמן מולי חולצה. יותר מזה הוא מדגמן מולי את האישיות
שלו. את היופי.
הוא לא עושה את זה כי הוא יודע שזה ממיס כל בחורה, הוא פשוט לא
מודע לזה שזה כל כך יפה.
הוא משדר החוצה חום. אור שעוטף את כל מי שמסתכל עליו. במציאות
הוא נראה רגיל אבל יש משהו בעדשה שמשנה הכל.
הוא מחליף חולצה לאחרת.
יושב מולי ומסתכל עליי מחליפה עדשה.
אני מציצה פעם אחרונה דרך העדשה החדשה.
הוא מציץ אליי בחזרה. רגוע ותמים...
אני נזכרת בתמונות שלי כשהייתי תינוקת. העיניים כבר ידעו את
הכל.
עכשיו מבעד למצלמה שלי אני רואה אותו והוא מחייך אליי.
זה הגבר שאני אחיה איתו עד סוף חיי.
אני מצלמת אותו כדי לא לשכוח כמה הוא תמים וכמה הוא יפה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|