גיל ירדני / רקורד |
לאורך אלנבי (סירנה), סמטאות (נביחה),
פארק הירקון (צחוק, צעקה)
ואני מרגישה כמו ילדה
שמרימה ראש שפוערת
פה אל הגשם,
אל המילים ההססניות
של ילד בר-מצווה בן 18
עם רגליים שהפכו ל
ג'לי דובדבן.
אני יודעת שתוותר,
כמו כולם תוותר כמו
עלים שנכנעים לשלכת.
אבל אל האדמה שתדע,
שרירים נרפים כמו בשכרות ו
אל האדמה הם מגיעים מפויסים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|