כאשר אדם מרביץ לאדם,
כאשר אדם כועס,
כאשר אדם מתבלבל,

אני אהיה שם.

כאשר אדם מבצע פיגוע,
כאשר אדם הורג,
כאשר אדם נפגע,

אני אהיה שם.

אני הטעות הגדולה ביותר בטבע האדם.
אני משהו שלא קיים בשום מקום אחר בעולמנו.
אני הדבר שמייחד אותנו כבני אדם.

שנאה.

הדבר שאני רוצה להיות, עוד דבר שמייחד אותנו מאחרים, שאף חיה
לא יודעת לעשות, ואנו בני האדם מתקשים מאד לעשות, אך, בעצם,
הוא קל מאד, הוא החמלה והסליחה. בבקשה מצאו זאת בטבע שלכם,
והשתמשו בזה.

בתודה, אני.

מזמן לא כתבתי.

דברים מוזרים קורים בארץ, דברים של שנאה, ושל כעס. אני גם חלק
מזה. כל אחד הוא חלק מזה, ואין להתכחש לעובדה הזאת. אולי מה
שבאמת מייחד אותנו כבני אדם, היא היכולת להתמודד ולהרגיש את
כאבו של האחר, אבל מי באמת חשב על כאבו של הערבי אותו רואים
מת בשטחים, כמו שהוא חשב על כאבו של המתנחל באותם שטחים.
המתנחל אינו בן עמנו יותר מאשר אותו ערבי, רק בגלל שהוא מדבר
עברית. אנחנו עושים אותו בן עמנו.

אני חושב, לא בלב, אלא במוח, שאותו הערבי, וזה לא משנה אם
מהשטחים, או מהחברה שמשפצת את הבית שלכם, או זה שגר בכפר ערבי
בארץ, יכול גם להחשב כבן ארצנו, ושלאנשים יהיה אכפת ממנו כמו
מכל אחד אחר. ולמה לא בעצם? אנחנו כואבים את כאב האנשים
ברעידות האדמה בטורקיה, יותר משאנחנו כואבים את כאב הערבים.
אנחנו כואבים את כאב האמריקאים במגדל התאומים, יותר משאנחנו
כואבים את כאב הערבים. אנחונו כואבים את כאב הפליטים מקוסובו,
יותר משאנחנו כואבים את כאב הערבים.

אולי בכלל כדאי להשתמש במילה פלסטיני. הם אלה שכן רוצים לחזור
לארץ.

יבואו אלה שאומרים, אבל הערבים הורגים אותנו! - אנחנו הורגים
בחזרה.

יבואו אלה שיגידו, הארץ שלנו כבר מאה שנה! - היא גם היתה שלהם
עד אז.

יבואו אלה שיגידו, אנחנו היינו לפני אלפיים שנה! - ומי לפני?
עזים?

לפלסטיני אין זכות לחיות פה חיים רגילים כי אנחנו יותר חזקים?!
שטות.

תודה שהקשבתם לאדם בודד.
אני.