לכשאגדל....
רעמת תלתלים שחורים כעורב
תעטר את ראשי מסביב
כעדת נחשים מתפתלים על משמר.
גבוהה, על עקב, אהלך ואשקיף
ממרומי על
ראשי אנשים ברחוב
ועיני לתוכם כך תחדור, בלי משים/עוצר
ותחזה תאוות עלובות, רגשות שכוכי ראש
כנסיכה, בת מלכות אחצה בקהל
כמו גל, כמו איבחה מצליפה
עיניהם יעקבו, וליבם יערוג
ורק רגל שתוקה ולב מבוהל יעצרו בם
כמו אלה עברה לידם.
שוב. כמו אי אז, לבדי, בדידותי לי משמרת
אך לא חלשה
גאיונה ובוטחת
נקישת עקבי תכה בם עד דק |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.