ברטה כץ / בסיס + צורן סופי |
הייתי מייד רצה אלייך ועצמותיי בפי
כמו כלבת נחייה של אהבים.
שתהיי שלי, נזקקת,
והאדונים שלי, המיטיבים. בבכיית כלבים
כנגד כף ידך המגששת
הייתי משעינה מלתעותיי
ומלקקת, מובילה אותך, נואשת, ברחובותיי.
עד אלייך, ובפי
צלע מגופי,
בריצה הייתי באה, מכשכשת, בלי סיבה
אבל את
מבקשת לייבש כדג ברשת
את רוקי,
ותמיד קוראת לי בשמות חיבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|