הייתי שם בשבילך כשבכית.
הייתי שם בשבילך כשרצית.
בגלל המשפחה, בגלל השמיים ובגלל החולות.
ובייחוד כי היית.

ואיך נעלמת כשהתחלתי לבכות אני.
איך לא היית שם כשסיפרתי על ההוא.
איך הרגשתי לבד, ולא רצויה.
ופתאום הייתי.

איך נפלו המסכות,
והתמוטטו השקרים, עם כל החומות שבניתי.
איך יצאה האמת.
ובכיתי, נהרות של דמעות.

אך אדע, לא הרגשת כי זו אני,
מוטלת חסרת אונים בשתיקה.
לא תבדיל,
כי מעולם לא הכרת אותי.



והלילה עבר, והשמש זרחה,
אך התריסים מוגפים בדירה קטנה,
ואישה צעירה טובעת לאיטה...
ואתה אינך.