לקרן גונן

והרי יכולנו להיות גדולים ועצומים וחכמים ויפים חזקים ומנצחים
תמיד ויודעים כל. ולא נולדה בעיה שלא נכבשה תוך צירי לידתה ולא
שאלה שלא נענתה עוד בטרם התפוגגו צליליה ונטמעו באוויר החם
שסביבנו ולא קם האתגר שלא שנפל בעצם רגע הזדקפותו בחלל
המחשבות. והיינו מאושרים ושמחים על שלא נפלנו לעולם.

והנה קמה יום אחד, הלא הוא היום התשיעי, ונולדה בעיה ולא
כבשנו. וצלילי שאלה מרחפת נשארו תלויים עומדים באוויר וכל
חומנו הרב וידענותנו הגדולה ורבה לא מוססו הצלילים ואלה לא
פחדו. ואותו אתגר קם נעמד זקוף ועצום וכל פטישי העולם שיבואו
לא יגדעו לא יפילו ולא ישברו.

והרגשנו שוב קטנים וכעורים וחלשים ופעורי פה.
והיינו עצובים ושבורים על כי נפלנו ולא נקום.

כי כל ההתחלות שלנו כולן גדלו ועצמו ויפו ואנחנו עבדים לרגליהן
תמיד, וכל שבא אחריהן נפל והוכרע ונרמס בזעקה מרה ורמה ולא יכל
ולא הצליח להוות להן משקל.
והיינו טיפשים כי רק התחלות נותרו לנו בערמת הקלפים שבידנו
ואין המשך להן לעולם.

וקמו כל ההתחלות הללו ופרו ורבו ומילאו את הארץ ואנחנו מי
אנחנו מה לנו. וכבשו אותה מידנו ובזזו אותה ופרו בה ושלטו בה
ואנחנו עבדים להן כבושים מתוך יראה והתבטלות.ולא קם בארץ דבר
אשר ישווה להן לא קם דבר שיעלה עליהן ואנחנו עבדים להתחלות
כולנו מקטן ועד גדול ואין לנו דבר לומר.
וכך היה לדורות רבים לאין מספר רחוק מעבר לכל שזכרו החכמים
ביותר.
וכך יהיה עד סוף הדורות לנצח נצחים ואחר כך גם ולא נדע אחרת לא
נזכור ימים טובים יותר.

ינואר 96'