|
אני ואתה הולכים בתוך היער הזה
ולא יודעים בדיוק לאן
אני שלך ואתה שלי
את זה כבר ידענו מזמן.
ליקקת כבר את הקעקוע שלי
לפחות אלף פעמים
היית שותה את העצבות שלי
בולע אותה, מעלים אותה
סופג אותה בתוכך
אני מפליג עכשיו בנהר הדמעות שלך
על סירה עשויה מנייר.
אני נופל
או שאני ממריא לכיוון ההפוך
נוזל מהרצפה
נושק לתקרה
נשפך ממך כמו מפל.
מסך של עשן סמיך כחול
מפריד ביני ובינך
המחשבות שלנו קשורות זו בזו
גם הנשמה
אפילו בחדר הכי קטן ועמוס אנשים
אני עדיין יכול לראות את הצפורניים שלך.
פרפרים בכל מיני צבעים יפים
לוקחים אותנו למעלה
והכדורים כבר לא משפיעים
הם לא עוזרים יותר
לא עושים לנו שום דבר חדש
אנחנו עיוורים ולא מרגישים
סומכים על עצמינו ואנחנו אפילו לא מכירים
ואני איתך פה עכשיו
למרות שאתה רחוק ממני
אני צריך לברוח מפה
למצוא לי תחליף חדש
אז אל תעמוד בדרכי
ואל תפריע
תסלח לי עכשיו
כי אני מנפץ דברים קדושים.
|
|
|
אילו רסקולניקוב
היה רק שומע על
תוכניות ההלואה
לסטודנטים
החדשות שלנו, כל
זה לא היה
קורה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.