אני שוכבת על הגב במיטה שלי
החדר נעול.
האור חודר מבעד חלון הזכוכית המוגף
המאוורר כבוי.
אני מפריחה בועות סבון לתקרה ורואה איך הן יורדות אלי.
אף פעם לא חשבתי שיש משהו שברירי וחסר תכלית יותר ממני.
רוב הבועות חוזרות ונשברות עלי,
משאירות טיפות תזכורת לעצם קיומן הלא ברור.
השאר נעלמות לבלי שוב, בטח נפגשו עם המאוורר או הקירות
והתאדו השמיימה.
מרוחה בבועות סבון
אני שוכבת כאן
לנגד עיניך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.