שלושה חיילים חיכו לאוטובוס,
אני איתם,
כשהוא הגיע הם עלו.

לאחרונה אני מרבה להיות
בתחנות אוטובוס.
חשבתי, כמה רעש והמולה
עושה אוטובוס אחד!
אני המשכתי לחכות
בתחנה לאוטובוס הבא,
ליעד שלי.

באופק חייל רביעי צועק,
"רגע חכו לי חכו, תעצור...".
לעזור? לא לעזור?
בתוכי ידעתי את התשובה
הנכונה, תמיד יודע.
האוטובוס נסע.

לא התערבתי,
החייל כבר לא יגיע
בזמן הקרוב ליעד שרצה.
התיישב על ידי,
מאוכזב.
"לא נורא" אמרתי לו יגיע אחר.
זה לא ניחם אותו,
התבאס.

ראינו אותו מתרחק
200 מטר מהתחנה.
פיצוץ מחריש אוזניים
האוטובוס נדם חיצונית
וגם פנימית,
רק עשן, אש ושקט
שקט מחריד.
עוד רגע תתחיל
ההמולה הגדולה.

"חייל, זה לא היה האוטובוס שלך,
אל תמהר!
לא הגיע הזמן שלך"
אמרתי לו,
הוא היה מבולבל, בהלם.

ואני?
רק קמתי והלכתי
להמתין ולעזור - במקום אחר.