ירח חיוור מנחה את נשמתי
למנוחת עולמים שקטה בקברי
גופי חי, פועם ליבי
אך נשמתי מזמן לא איתי
יושב על ענן קליל אוורירי
אך גופי מתהלך על הארץ סהרורי
בין אנשים מלאי שמחת חיים
בינם אני מרגיש בודד לעולמים
הענן הלבן מקום מושבי החמים
הפך לשחור כמו חיי הקודמים
חברי הטובים לא יבינו, לא ידעו
שגופי ונשמתי בלי חזור נפרדו
אנשים אחרים זה יכול להדהים
כיצד אני מת בעודי בחיים
אך המוות החומרי יגיע אחר כך
קוצר הנשמות את גופי לקחת שכח
על אובליסק אפור הירח מאיר
נשמות אבודות מתהלכות באויר
נרות נשמה בודדים עוד דולקים על השיש הקר
בין נשמות אבודות, אני מרגיש שייך ולא מנוכר. |
