תום השדונית / החריטה |
לאט ובהתמדה
קו ועוד קו
אות... מילה
על העור כזיכרון כואב
ומכתים כדם על הגוף והלהב
ריחו מתכתי מתפזר בחדר
ראשי סחרחר
אצבעות מלטפות בקעות
הגוף רועד מכאב
מתייסר בצמרמורת
אבל לא מהחריטה
הזמן הוא עוזר ומחלים
לא הרבה
לא באמת
אבל החריטה היא דוהה, נעלמת
לא הכל נעלם
זה לי לזיכרון של כאב
מפלח לילות ודמעות
כמה הן יכולות לכבות
ובכל זאת?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|