"לצורך צילומי סרט דרושים אנשים בגילאי 6-66 בעלי יכולת גבוהה
ביותר בכדרור והקפצת כדור-רגל. המתאימים מוזמנים להגיע ביום
ראשון הקרוב בשעה 16:00 לאודישן בבית-ספר עירוני ה', רח'
בן-יהודה 227, תל-אביב. נא להצטייד בבגדי ספורט ובכדור."

עוזי קרא פעם נוספת את המודעה שהתפרסמה בתחתית עמוד 8 של מדור
הספורט, ליד המלצת העיתון לטור הטוטו השבועי. בני יהודה -
הפועל פ"ת אחת איקס, גיחך עוזי, כלום הם לא מבינים שם בעיתון.
בדרך כלל נהג עוזי להתעכב על כל משחק, וללעוג בנפרד לכל אחת
מהמלצות העיתון, אבל הפעם העיניים שלו נמשכו שוב ושוב למודעה
הקטנה: דרושים אנשים בעלי יכולת גבוהה ביותר בכדרור והקפצה.
עוזי החליט להתאמן קצת בהקפצות. הוא ידע שזו ההזדמנות שלו. אמא
שלו תמיד אמרה שהוא נולד עם כדור דבוק לרגל, וכל חבריו הכתירו
אותו כמשה סיני הבא. אלמלא שבר את הקרסול בנערים א', ודאי היה
משחק היום בליגת העל. איזו עונה נפלאה היתה לו בנערים ב', נזכר
עוזי בזמן שהקפיץ את הכדור האדום. הוא הביט בגביע הנוצץ שעל
השידה, ושיחזר את הטקס המרגש, שבו קפטן הקבוצה הבוגרת הכתיר
אותו כ'שחקן העונה' והעניק לו את הגביע הקטן אך מחמם הלב.
עשרים ושתיים דקות וארבעים וחמש שניות, רק ברגל שמאל. עוזי היה
מרוצה מעצמו, זו היתה תוצאת שיא עבורו, למרות שתוך כדי הקפצה
נכנס לחדר יובי, השותף שלו לדירה, והזכיר לו שצריך לשלם
ארנונה. במשך חמש דקות ניסה עוזי להבין למה לארנונה קוראים
ארנונה, ולמה בעירייה רוצים 340 שקל לדירת שני חדרים מוזנחת
בדיזנגוף, אבל אז התעשת וחזר להתרכז בכדור. כמעט עשרים ושלוש
דקות, שמח עוזי, הגעתי לכושר שיא בדיוק בזמן.
זה בטח סרט על כדורגלנים, החליט עוזי. יקחו אותי לתפקיד של
כוכב הקבוצה, ומירי בוהדנה תהיה המעריצה מספר אחת. לקראת סוף
הסרט אני אבקיע את שער האליפות, והיא תשכב אתי. אחר כך
הוליווד, עוזי החליט ללכת בגדול, אני אגיע לקולג' קטן, ובזכותי
הקבוצה שלהם תהפוך לשלאגר. שרון סטון תהיה המנהלת הקשוחה, אבל
אתי היא תהיה רכה, הוא חייך, ואולי נמצא איזה תפקיד גם
לאנג'לינה ג'ולי. נשב עם הבמאי ונראה מה אפשר לסדר.

עשרות ילדים, בני נוער ומבוגרים הסתובבו במגרש הכדורגל של
ביה"ס עירוני ה', מתהדרים במכנסי אדידס זוהרים וחולצות מבריקות
שבצדן האחורי מודפסים, באנגלית, כל מיני שמות כמו "דיוויד
בקהאם" או "ריבאלדו". כל הבקהאמים והריבאלדואים סקרו בבוז את
עוזי, שלבש מכנסי התעמלות בצבע חאקי שקיבל בבקו"ם, וגופייה
לבנה, גם היא מיום הגיוס. נעלי האולסטאר האדומות שקנה בתחנה
המרכזית הישנה כשיצא לחופשת שבת מהטירונות, החלו ללטף את הכדור
האהוב. "נדבר על המגרש", ענה עוזי למבטים המלגלגים, "נדבר על
המגרש".
הוא חיפש את מירי בוהדנה, אבל לא ראה אותה. היא בטח תבוא בסוף,
שיכנע את עצמו, אחרי שכל החובבים יעזבו.
"מה השם?" בחורה צעירה עם אוזניה ומכשיר קשר צעקה לו באוזן.
"עוזי".
"עוזי מה?" צעקה הבחורה.
"עוזי גולדמן", הוא כמעט והוסיף 'המפקדת' מרוב בהלה.
"אתה מספר 71, אל תשכח!" צעקה הבחורה, ועברה לריבאלדו ג'ינג'י
שהקפיץ כדור בסמוך.

"שלום, אני מדברת עם עוזי גולדמן?"
"כן", ענה עוזי, מנסה להבין מי מתקשרת אליו באמצע שנת הצהריים
שלו.
"שלום, מדברת אפרת מ'הכל זהב הפקות', היית אצלנו באודישן ביום
ראשון".
"כן", אמר עוזי, משתדל להסתיר את התרגשותו.
"אני רוצה שתבוא אלינו למשרד היום בחמש, אנחנו יושבים
בבן-יהודה 297, קומה ראשונה".
"כן", עוזי החליט שכדי לקבל חוזה טוב הוא חייב לשמור על קור
רוח.
"או קיי?" שאלה אפרת.
"כן, בסדר".
"טוב, ביי", אפרת ניתקה.
עוזי הצטער שלא שאל את אפרת אם גם מירי תהיה שם.

בארבע וארבעים יצא עוזי מדירתו. הוא צעד לאורך דיזנגוף, מפזר
חיוכי ניצחון לעבר האנשים ברחוב. הכל עומד להשתנות, אמר לעצמו,
הכל עומד להשתנות. בארלוזורוב פנה שמאלה והתקדם לכיוון הים תוך
שהוא שורק לעצמו שיר ישן של אריק אינשטיין. בבן-יהודה פנה
ימינה, בירך לשלום מוכרת של טמבור שעמדה בפתח החנות, ונופף
בידיו בעליצות לשני אנשים שחיכו בתחנה של קו ארבע. הוא צעד
מרוצה צפונה. הכל עומד להשתנות.
יעקב קורצקי עמד בפינת ז'בוטינסקי, ורשם דו"ח למיצובישי לבנה.
אשה בהריון יצאה מקיוסק סמוך, ורצה לכוון הרכב.
"אני כבר יוצאת", אמרה, מתנשפת, לפקח.
"מאוחר מדי, גיברת", ענה יעקב קורצקי, "הדוח כבר נרשם במחשב".
"אני עומדת פה פחות מחצי דקה", ניסתה האשה בהריון לשכנע.
"מצטער, גיברת".
"אשה בהריון, יום כזה חם", האשה החליטה לעורר את רחמיו של
הפקח, "אתה יודע שאין חניה בכל האיזור".
"אין מה לעשות, גיברת", יעקב קורצקי  נותר אדיש.
עוזי, שעמד בסמוך, החליט לעשות מעשה. הוא חטף את המחשב הנישא
של יעקב קורצקי, והחל לרוץ צפונה. "היי, בוא'נה, מה אתה עושה",
צעק הפקח, והחל לרדוף אחרי עוזי לאורך בן-יהודה. עוזי היה מהיר
יותר, מה גם שהעוברים והשבים ניסו לעכב את הפקח המיוזע, למרות
שהוא כל הזמן צעק שהם מתעסקים עם העירייה, ושאסור להפריע
לעובדי עירייה.
בירמיהו עוזי כמעט נתקע בשני פקחים אחרים שעמדו והישוו את מספר
הדוחות היומי שלהם, אבל כמו חלוץ אמיתי בדרך אל השער, עוזי
היטעה את שניהם, והמשיך לרוץ צפונה.
הוא רץ ורץ, עד שהגיע לירקון. הוא עצר לכמה שניות, אגר מעט
אנרגיה, והמשיך לרוץ לאורך הנהר.
"תראי, היום כבר עושים ג'וגינג עם לפ-טופ", אמר בחור אחד לחברה
שלו, "הם רוצים להיות און-ליין נון-סטופ".
"מה אתה אומר", גיחכה הבחורה, "זה למדת מהאתרי פורנו?"
עוזי הביט סביבו, וזרק את המחשב לנהר.
"בטח קיבל אי-מייל מעליב", הסביר הבחור לחברה שלו, ונישק
אותה.
עוזי התיישב על ספסל. הוא שכח לגמרי מהפגישה במשרד ההפקות, ורק
חש הקלה גדולה.

בלילה, המחשב של קורצקי התפרק לחלקיקים קטנים שהתפזרו בנהר.
בבוקר, הכל נראה אחרת.
מעט האנשים שיצאו לצעדת בוקר סמוך לירקון, הסתכלו על הנהר
בהשתאות והחליפו ביניהם מבטים מלאי פליאה, מנסים לקבל אישור
ממקור נוסף שזו לא הזיה אלא מציאות.
המים, שתמיד היו עכורים ומטונפים הפכו צלולים, ונקיים,
ושקופים.
האנשים מיהרו להפיץ את הבשורה, ולמרות שבהתחלה נתקלו בתגובות
ספקניות הרי שבהדרגה הועבר המסר ברחבי העיר: "הירקון נקי!".
בשעה ארבע כבר שודר מבזק מיוחד בערוץ שתיים. אושרת קוטלר
העבירה את השידור לכתבתנו-המיוחדת-בשטח. "ובכן, כפי שאת רואה,
אושרת", דיווחה הכתבת בטון דרמטי כדרכן של כתבות-מיוחדות-בשטח,
"אנחנו עדים למחזה מרהיב. מי היה מאמין שהנהר העכור והדוחה
יהפוך בן-לילה עורו. שימי לב, אושרת, המים, אם המצלמה תוכל
להתקרב, כל כך נקיים ושקופים, כמו מראה". הכתבת הביטה בשביעות
רצון בדמותה הצעירה והמצודדת המשתקפת אליה מהירקון, והמשיכה:
"האם השינוי יחזיק מעמד או שמא מדובר באפיזודה חולפת? ימים
יגידו. בחזרה אלייך, אושרת". איש לא צעיר עם כובע מצחיה
צהוב-שחור עוד הספיק לצעוק "מוות לערבים" לפני שהשידור חזר
לאולפן. "אכן, מציאות חדשה", סיכמה אושרת, "היו איתנו בדקה לשש
עם סקירות, ראיונות, תגובות ופרשנויות. אל תחמיצו".

בשעה שמונה שודרה בשני הערוצים המרכזיים מסיבת עיתונאים מיוחדת
שערך ראש העירייה על גדת הירקון. "הבוקר, הפציע על עירנו שחר
חדש", פתח ראש העיר בחגיגיות, והמשיך להקריא משפטים עמוסי
קלישאות וחנופה לתושבים. מהדורות החדשות עברו לדיווחים על
המלחמה ביהודה ושומרון, וחזרו לראש העירייה לקראת סוף הנאום:
"...כל זאת למענכם, תושבי תלאביב-יפו היקרים". אחר-כך
העיתונאים שאלו שאלות, וראש העירייה הצליח לענות על כולן בלי
להגיד בעצם שום דבר. "מצוין", אמר יועץ התקשורת ליועץ האסטרטגי
כשהעיתונאים התפזרו, "אף אחד לא עלה על זה שבעצם אין לנו מושג
מה קרה".

למחרת קרה הדבר הגדול באמת.
יחזקאל פינטוב החליט לטבול במי הירקון. הוא שחה קצת להנאתו,
נותן למים הקרים והצלולים לעטוף אותו בשלווה. אחר-כך התלבש
וחזר לדירתו ברחוב הורקנוס. הוא נכנס למקלחת, הציץ במראה,
וקפא.
"זה לא יכול להיות", מלמל לעצמו, "לא לא לא".
הוא הביט שוב במראה. המוח סירב לקלוט את השדר מהעיניים. הוא
עלה במהירות לקומה השנייה, ודפק על הדלת של חברו הטוב, ברוך
פרגר.
ברוך פתח את הדלת, בהה ביחזקאל, ניסה להגיד משהו, אבל נגמרו לו
המלים. הם עמדו בפתח הדירה דקות ארוכות, מנסים לארגן את
מחשבותיהם. ברוך התאושש ראשון: "אתה נראה שוב בן 40", הוא אמר
ליחזקאל הנרגש, "מה עשית?"
"בוא אחריי", אמר יחזקאל, ושניהם הלכו לכוון הנהר.
אחרי טבילה קצרה גם ברוך נראה צעיר בהרבה משישים שנותיו.

למחרת התארחו שני הקשישים החביבים בתוכנית הבוקר של ירדנה
ארזי, וסיפרו לה בהתלהבות על הפלא. מייד עם סיום התוכנית ירדנה
מיהרה למונית שחיכתה לה מחוץ לאולפן. "לירקון!" הורתה לנהג
המנומנם.
למחרת התארחה ירדנה ארזי בתוכנית הבוקר של עינב גלילי, וסיפרה
לה שהיא מרגישה כאילו חזרה ללהקת הנח"ל, ולקינוח שרה את "אילו
ציפורים".
רבע שעה אחרי שהסתיימה התוכנית, עינב גלילי כבר שחתה בירקון,
יחד עם מעט האנשים שצפו בתוכנית שלה.
למחרת בבוקר רבקה מיכאלי אירחה בתוכנית הבוקר שלה את עינב
גלילי, שהופיעה בדמות קריינית הרצף מ'העולם הערב', כולל חזיית
השפיצים המוזהבת.
בסיום התוכנית רבקה מיכאלי נכנסה למונית. "כן, כן, אני יודע.
לירקון", אמר הנהג.
שעה מאוחר יותר המונית היתה עדיין בצומת גלילות. המסוק של
גלגל"צ דיווח על עומסי תנועה שלא היו כמותם בכל הדרכים
המובילות לצפון תל-אביב. מאות כלי רכב חנו בכל מקום אפשרי
באיזור הנהר, האנשים מיהרו לטבול בירקון, וכל הפקחים רשמו כמות
שיא של דוחות חנייה.

בלילה העירייה גידרה את האיזור. בבוקר הכניסה כבר עלתה 100
ש"ח, לעשרים דקות, מחיר מבצע לתקופת ההרצה.
"יש לנו מכרה זהב ביד", התמוגג ראש העירייה, "אנחנו משקיעים
עכשיו מיליון דולר בפרסום, תוך שנה אנחנו מחסלים את הגירעון".
"צריך להוציא מכרז", מילמל היועץ המשפטי.
"אין לנו זמן לשטויות", גער בו היועץ האסטרטגי, "ציפי, תשיגי
לי דחוף את יגאל".

"זה רעיון ענק או שזה רעיון ענק?" התלהב רוני, הקופירייטר
הבכיר.
"ענק", הסכים יגאל אדלר. "אחרי הקמפיין הזה
'אדלר-מנסדורף-ונדליי' יהיה משרד הפרסום מספר אחת בישראל".
"תגיד לי", שאל רוני, "אדלר זה אתה, מנסדורף זה עמוס, אבל מי
זה ונדליי לעזאזל?"
"נו באמת", צחק יגאל, "לא ראית אף פעם 'סיינפלד'?"
"ראיתי".
"נו... זה משם".
"אני לא מבין", התעקש רוני, "איך זה קשור למשרד שלנו?"
"אנא עארף", משך יגאל בכתפיו, "בכל משרדי הפרסום יש שם אחד
בלועזית, אז הוספתי גם אני".

"ברקע אלפאוויל שרים את 'פוראבר יאנג'. ואז מירי בוהדנה יוצאת
מהמים, מחייכת למצלמה ואומרת 'הירקון - שקוף שזה טוב לגוף'".
יגאל אדלר סיים את הפרזנטציה בעירייה, וכל הצוות שלו מחא כפיים
בהתלהבות. ראש העירייה נראה מוטרד, אבל מחא כפיים גם הוא.
"יש לך שאלות, אדוני ראש העיר?" שאל יגאל.
"יש משהו שלא הבנתי", ענה ראש העירייה, "חנה לסלאו נכנסת למים,
משתכשכת קצת, ואז יוצאת מירי בוהדנה?". היועץ האסטרטגי לחש לו
משהו באוזן. ראש העירייה הקשיב בריכוז, ואז חייך בהבנה.
רוני הזדקף, ואמר: "ויש הצעה לתשדיר נוסף. צביקה פיק נכנס
למים, שוחה קצת, ואז איתן אורבך יוצא מהנהר עם בגד ים קטן
וצמוד".
"כן, כן", ענה ראש העירייה בקוצר רוח. "תגיד", הוא פנה ליגאל,
"אפשר לסדר שהבגד ים של מירי בוהדנה יהיה שקוף?"
"בוודאי", ענה יגאל, "עוד 100 אלף דולר ואנחנו מסדרים גם את
זה".

הקמפיין יצא לדרך. בסופו של דבר צולמה רק הגירסה עם חנה לסלאו
ומירי בוהדנה, כי צביקה פיק לא היה זמין במשך שלושה ימים.
מאוחר יותר התברר שצביקה מצא פירצה בגדר, התגנב דרכה לירקון,
ולא יצא מהמים כמעט יומיים. כשלבסוף יצא מהנהר, הוא שוב היה
עלם צעיר עם רעמת שיער מרשימה, אם כי מעט מכווץ.

"אני אומרת לך, יאיר", אמרה אשת החברה הידועה, "מאז שהתחלתי
לטבול בירקון אני מרגישה שוב בת 35".
הקהל באולפן מחא כפיים.
"תקני אותי אם אני טועה", יאיר הביט באשת החברה הידועה במבט
האלכסוני הממיס שלו, "אבל... לא חגגת יום הולדת 35 רק לפני
מספר חודשים?"
אשת החברה קפאה. "קלוז-אפ", צעק הבמאי, "תנו לי קלוז-אפ!"
"יאיר... אני רוצה להגיד לך שזה לא קל", אשת החברה פרצה בבכי.
יאיר הביט בה ברוך, וחיכה שהיא תנגב את הדמעות.
"בעצם כל השנים האלה", המשיכה אשת החברה, "כל השנים הארוכות
האלה... אני... אני חייתי בשקר". רחש עמום עבר בקהל. יאיר הביט
בה באמפתיה.
"מאז גיל 30 אני משקרת לגבי הגיל שלי", התוודתה אשת החברה, "לא
עוד! לא עוד! עכשיו אני יכולה לשבת כאן, בראש מורם ובגב זקוף,
ולהצהיר, אני בת 46! ארבעים ושש! ואני מרגישה נפלא עם עצמי".
הקהל מחא כפיים באקסטזה.
"תודה לך על גילוי הלב", הודה יאיר לאשת החברה, ופנה לקהל
בבית: "הפסקת פרסומות קצרה, ומייד נשוב". הבמאי סימן לו משהו,
והוא נשען אחורה מדושן עונג, מחכה שהמאפרת תיגש אליו.
אשת החברה אמרה: "אני אומרת לך יאיר, זה-"
"כן, כן", הוא קטע אותה, "אני יודע, אני יודע".

הפרסומת למעיין הנעורים שודרה בכל העולם, והירקון הפך
לאטרקציה. קשישים מכל רחבי הגלובוס נהרו לתל-אביב, הזרימו
סכומי כסף אדירים לקופת העירייה, והציפו את הרחובות בחדוות
נעורים מחודשת. תל-אביב קמה לתחייה.
טובה'לה הוציאה ליין חדש של ביגוד סקסי לגיל המעבר. פנינה
רוזנבלום השיקה קו חדש של "מוצרי טיפוח גוף לצעירים ולצעירים
ברוחם". שרה'לה שרון מילאה שוב מועדונים עם ערבי שירה בציבור,
וחני פרי חזרה לצעוד על המסלול זקופת גב וחשופת ישבן. כדורגלני
עבר רבים שבו לשחק באופן פעיל. אלה מהם שנאלצו לעסוק בפרשנות
לפני שהתגלה מעיין הנעורים, נטשו את עמדות השידור לטובת הדשא
הירוק. לחובבי הספורט היתה סיבה כפולה לחגוג.
יפה ירקוני ושושנה דמארי שוב הסתכסכו, ואחר-כך התפייסו במופע
ענק שכלל גם איחוד מחודש של להקת כוורת.

מירי בוהדנה, אגב, נבחרה לתפקיד הראשי בסרט "שובן של תלמה
ולואיז", לצידה של אנג'לינה ג'ולי. מדורי הרכילות ידעו לספר
שהיחסים ביניהן נמשכו גם מחוץ לאתר הצילומים, וב'שבעה ימים'
הקדישו למירי שער פלוס כתבת ענק: "משדרות העיירה לשדרות
הזוהר".

הכנסת חוקקה חוק מיוחד, המקצה איזור בירקון לנבחרי ציבור ובני
משפחותיהם בלבד, ללא תשלום, כמובן. מייד בתום ההצבעה מיהרו
חברי הכנסת לנהר, אך למרבה הצער המים לא השפיעו עליהם, והם
נותרו מבוגרים כשהיו. כנראה זה משהו בגנים, העריכו המומחים.

אחרי שנה הכל נגמר.
אולי כי זו דרכו של העולם, שאף פעם לא משתנה באמת, ואולי כי
מפעלים המשיכו להזרים פסולת רעילה לנהר, אבל יום אחד, המים
חזרו להיות עכורים. הירקון נצבע שוב בחום-ירקרק דוחה במיוחד.
ראש העירייה הפסיד בבחירות למועמד צעיר ודינמי, תת-אלוף במיל',
שהבטיח לנקות את העיר ולבנות רכבת תחתית.
התיירים הפסיקו לבוא, כמובן, ומעיין הנעורים שעל הירקון נראה
כמו כיכר אתרים ביום רע, לא שיש ימים טובים בכיכר אתרים.
ועוזי, אתם ודאי שואלים מה עלה בגורלו של עוזי. הוא השתתף
בסרט, קיבל 400 ש"ח עבור שלושה ימי צילומים, והופיע על המסך
במשך 15 שניות. הוא עדיין גר בדירת שני החדרים בדיזנגוף, עם
שותף חדש, ממשיך להקפיץ את הכדור ולחכות לפריצה הגדולה.
מה איכפת לו לקוות, הוא עדיין צעיר.