המפלצת הירוקה

"אני נוסע לאמסטרדם" אמר ערן. דניאל הזיזה את ראשה מהטלויזיה
והסתכלה עליו במבט חסר חיים לחלוטין, אין מה להתרגש מההצהרה
הזאת, ערן כל הזמן טס, ערן היה מהאנשים שאומרים שהם רוצים לטוס
ואחרי יומיים הם כבר על המטוס בדרכם ליעדם ולכן דניאל לא
התייחסה כ"כ להצהרתו ורק חייכה אליו חיוך שאומר "תהנה" וחזרה
אל הטלויזיה שלה ולא הקדישה לכך מחשבה נוספת.
לאחר כמה דקות התקשר אל ערן חברו הטוב תמיר והיא קלטה את שיחתם
על טיסתם הקרובה לאמסטרדם (שהיא כנראה תהיה עוד יומיים 3
מקסימום!) ואז היא החלה להרגיש משהו שהיא לא הרגישה מעולם
בעבר... זאת הייתה קינאה.
דניאל הייתה כ"כ מבוהלת ומבולבלת עד שראשה החל להסתובב וקיבתה
התהפכה. "קינאה??", חשבה לעצמה, "אני מקנאת?? ועוד באח שלי??"
דניאל הדליקה קטורת (זה תמיד הרגיע אותה) והתיישבה על המיטה,
"זה לא יכול להיות... למה?" ואז היא נזכרה בדיוק למה, היא
מתגייסת עוד פחות משבוע ורצונה הגדול ביותר היה לטוס לאמסטרדם
לפני הגיוס אבל חברותיה החליטו שהן רוצות לטוס לטיול מאורגן
ללונדון ופאריז, והיא לא אוהבת במיוחד את פאריז ובלונדון היא
הייתה לפני כמה חודשים ועל-כן היא נאלצה להישאר בבית ללא כל
טיול לפני הצבא.
בראשה של דניאל התרוצצו מחשבות נוראיות, היא דמיינה את אחיה
נופל ושובר רגל או יד, או שהוא פתאום חלה במחלה במחלה קשה
ונדירה, או אפילו שלחץ הדם שלו יעלה מאוד ללא סיבה מיוחדת רק
העיקר שהוא יהיה מושבת ולא יעזוב את הארץ!. דניאל כ"כ נבהלה
ממחשבותיה עד שהיא התחילה לבכות,  כל העסק הזה של הקינאה היה
חדש לה והיא לא ידעה איך להתמודד איתו ומה שהיא באמת לא ידעה
זה עד כמה שהוא מסוכן....
לאחר כמה דקות של בכי דניאל החליטה שהיא תרגיש יותר טוב בבוקר
והלכה לישון.
בלילה היו לה סיוטים, היא חלמה שאחיה באמסטרדם עושה חיים
במוזיאונים, בקונצרטים, רואה נופים מדהימים ובערב מתענג על
איזה גראס אחד או שתיים או עשר (או עד שהוא מתמסטל).
בבוקר קמה דניאל עם זיכרון החלום והיא החליטה שהיא צריכה לעשות
משהו בנידון! ערן בשום אופן לא עוזב את הארץ!!!!. היא ביקשה
מערן שיקפיץ אותה לחברתה הטובה, ג'ולי, ואחרי שיכנועים רבים
הוא הסכים.
באוטו הם שמעו: P.O.D-"youth of nathion" ליבה של דניאל הלם
בחוזקה, היא החלה להתחרט על תוכניתה אך אז זיכרון החלום קפץ
למוחה והיא הרגישה חזקה שוב וכל מחשבה שנייה או ספק שהיה לה
סולק מליבה ומצפונה שוב שקט. ואז באחד מהכבישים הראשיים דניאל
תפסה את ההגה וסובבה אותו סיבוב חד, סיבוב שגרם לאוטו לסטות
מדרכו ולהתנגש באוטובוס שעמד בתחנה והעלה נוסעים. הסיבוב
הפתאומי הזה גרם למכונית אחרת להתנגש בהם.
שבוע אח"כ דניאל התעוררה בבי"ח כשאמה ודודתה נמצאות ליד מיטתה
בוכות, מתברר שכתוצאה מהתאונה אחיה נהרג במקום והיא הייתה
בתרדמת במשך שבוע והיא לעולם לא תוכל ללכת שוב, אבל היא הייתה
מאושרת, לא היה לה אכפת שכן עכשיו ערן לא יטוס לאמסטרדם וזה כל
מה שהיא רצתה.
שנה עברה מאז האסון ודניאל עדיין לא יכלה ללכת... או לחשוב
בבהירות, דניאל הייתה מאושפזת באברבאנל עקב 4 נסיונות התאבדות
כושלים כשכל מה שהיא אומרת זה: "אמסטרדם... אני רוצה
לאמסטרדם..." והכל בגלל הרגש הנורא, המפלצת הירוקה...