אתה הולך ברחוב, שעת צהריים, סתם הולך או אולי חוזר מקניות
אתה עובר בכיכר הומה אדם, מהרהר לעצמך, מעביר כל מיני מחשבות
בראש, אולי זה על עבודה או על הבלונדינית שלפני שנייה חלפה
מולך, מנסה לעבור בין קהל האנשים שכולם הולכים לכיוון שונה.

פתאום שקט, אתה שומע את הרחוב אבל לא באמת שומע, כל המחשבות
שלך, ההרהורים נמוג נעלם, שקט מושלם, שקט עם רעש ברקע.
אתה עומד שם במרכז הכיכר לא זז, אנשים עוברים מסביבך ואתה לא
זז, אתה חושב שאתה מפריע להם לעבור או שהם כועסים כי הם הולכים
וממהרים ואתה עומד כך סתם באמצע ולא ממהר לשום מקום.

הם הולכים מהר האנשים האלו אתה אפילו לא מספיק לראות את הפנים,
אבל לאט, לאט הם מתחילים להיות יותר כבדים, זזים לאט, מתקדמים
לאט, פניהם מתחילים להיחשף,  אתה מתחיל לראות את פניהם
העסוקים, אתה מרגיש כי בראש שלהם מתרוצצות אלפי מחשבות ואתה לא
חושב על כלום, עומד באמצע וצופה.

אתה צופה באיש עם חליפה מהודרת ועניבה שפניו נראים עסקים
ומדברים רק עסקים שמנסים להסתיר את צערו הרב על שאיבד את אישתו
ובנו בפיגוע אשתקד, אתה צופה בנערה שפניה בהחלט לא מנסים
להסתיר את האהבה שיש בתוכה ושהיא מוכנה לתת אותה לכל העולם.

אתה עומד שם ועוקב...
אחרי אישה קשישה שפניה מותשים ועייפים אבל בעיניה אתה יכול
לראות שהיא מאושרת, אתה רואה את הנערה שבא, שהתאהבה לפני שנים
רבות וחיה עד היום עם בעלה הקשיש והאוהב.

הבזק אור חד שמעיר אותך והאנשים לאט, לאט מתחילים להאיץ,
התנועות שלהם נהיות  יותר מהירות, רעש הרקע מתגבר, השקט מתעמם,
אתה ממשיך בהליכה כשאתה מפלס את דרכך בין ההמון, מסתכל על
השעון בודק אם אינך מאחר, אתה מבחין באישה שעומדת באמצע ההמון
שאתה זורם בו, היא עומדת בשקט לא זזה, לא מדברת, ונראה שהיא
בכלל לא ממהרת, הפנים שלה  בהירות ורגועות, היא נעלמת בין הקהל
ואתה בתנוע שלך, חושב איזה פנים היו לך...