שלום ובוקר טוב לכל מי ששומע אותי. הלן המורה אמרה לי שכדאי לי
לכתוב כמו יומן על כל מה שקרה עם גופי הכלב שלי. יומן זה
המחברת שכותבים בכיתה כשרוצים להעתיק את שיעורי הבית שנתנו בכל
שיעור, אבל הלן אמרה שהיומן שאני אכתוב לא יהיה אותו הדבר כי
אני אכתוב יומן על עצמי. אז אמרתי לה... רגע, שניה. אני אפסיק
את הקסטה עכשיו ויחזיר אחורה כדי לראות אם זה הקליט בכלל. אחרי
זה אני ימשיך, שלום.

בסדר, בדקתי איך זה הקליט ועכשיו אני ממשיך. אני אמרתי להלן
שאני לא כל כך אוהב לכתוב, רק לצייר. אז שאלתי אותה אם אני
יכול להקליט את היומן שלי על קסטה בטייפ.
אני למדתי את זה מאבא שלי, משה, כי הוא מקליט בטייפ שלנו
סיפורים שהוא המציא ואחר כך אני שומע. יש לנו טייפ אדום כזה
וגדול וגם אפשר לשמוע בו חדשות אבל אני לא כל כך אוהב לשמוע
חדשות, רק אולי כשמדברים על מזג האוויר, כי אני אוהב לשמוע
שאומרים שמחר ירד גשם, כי אני נורא אוהב גשם. אז הלן אמרה שאין
בעיה שאני אקליט את היומן. הלן היא המורה שלנו והיא מורה
מיוחדת כי היא אמורה לטפל בילדים כמונו. אני נמצא בכיתה ביחד
עם עוד ילדים שיש להם את הבעיה שלי, אפילו שהלן אמרה לי פעם
שהם סובלים הרבה יותר ממני מהבעיה. יש לנו למשל ילדה אחת בכיתה
שקוראים לה דינה והיא יכולה פתאום להתעצבן נורא ולקרוע את
המחברות שלה ולדפוק על החלונות, ויש גם ילד אחד שכל הזמן מדבר
אל עצמו. קוראים לו אבי והוא שונא כלבים ואוהב לרדוף אחריהם
ולהרביץ להם.
אבל אני נורא אוהב כלבים וכל פעם שאני רואה כלב ברחוב, אז אני
קורא לו ומלטף אותו וגם נותן לו אוכל, אם יש לי. אימא אמרה
שאסור לי לקרוא ככה לכלבים כי הם יכולים לנשוך אותי ואני גם
יכול לקבל מחלות. אבל עובדה שאף פעם אף כלב לא נשך אותי ואף
פעם לא קבלתי מחלה. חוץ מאדמת אבל קבלתי אותה כשהייתי קטן
ואימא אמרה שזה לא מכלב. זה מחיות קטנות שנקראות וירוסים.
אז פעם אחת אבא אמר לי, שבגלל שאני כל כך אוהב כלבים, אז הוא
יביא לי כלב במתנה לבר- המצווה שלי. עשו לי בר מצווה כי הייתי
בן שלוש עשרה לא כל כך מזמן, וכמו שעושים לכל אחד אז עשו גם
לי.  ושבוע אחרי שעשו לי את הבר מצווה, אז אבא באמת הביא לי את
גופי.
הוא לקח את גופי ממקום כזה שנקרא צער בעלי חיים, וזה מקום כזה
שהחיות נמצאות שם בכלובים ובוכות עד שבאים אנשים ולוקחים אותם
הביתה. אבא סיפר לי שיש שם כלבה גדולה אחת שנקראת אלזה והיא
המליטה כמה גורים ואחד מהם היה גופי. בעצם לא קראו לו גופי
כשהוא נולד, אלא רק אחרי שהוא הגיע לבית שלנו.  אבא אמר לי
שכדאי שאני אקרא לו גופי כי אני נורא אוהב את הסרטים המצויירים
של מיקי מאוס, וגופי, שהוא גם כלב, הוא החבר הכי טוב של מיקי.
גופי הוא שחור כזה וקטן וכמעט כל הזמן רואים את הלשון האדומה
שלו כי הוא כל הזמן מוציא אותה. יש לו פרווה שחורה בדיוק כמו
שיש לי שיער שחור וכנראה שגם הוא שונא להסתרק כמוני, כי הפרווה
שלו כל הזמן לא מסודרת בדיוק כמו השיער שלי.
בהתחלה גופי היה חבר של כולם במשפחה והוא היה הולך אחרי כל אחד
שקרא לו, אבל בגלל שאני טפלתי בו הכי הרבה זמן, יוצר מכולם, אז
לאט לאט הוא התחיל לאהוב אותי יותר מכולם, עד שבסוף הוא היה
הולך רק אחריי. והוא היה הכי שמח כשאני הייתי חוזר הביתה מבית
הספר, אבל הוא עדיין היה אוהב את שאר המשפחה ובמיוחד את אבא,
כי אבא היה משחק אתו הרבה וגם מדגדג אותו כאילו, אפילו שכלבים
לא צוחקים כשמדגדגים אותם.  אולי הם צוחקים בלב אבל לא בקול.
ועוד סיבה ששמחתי שיש לי אותו זה היה כשנעמה הייתה לוקחת אותי,
כשהיא הייתה הולכת לשחק עם החברים שלה מהכיתה. נעמה היא האחות
שלי והיא בת שתיים עשרה. אז לפני שהיה לי את גופי והיא הייתה
לוקחת אותי, אז תמיד הייתי יושב על הספסל בצד והם תמיד היו
משחקים מחניים או חיובים או מסירות, ואף פעם הם לא היו
מתייחסים אלי. לפעמים היו אפילו חברים שלה שהיו צוחקים עליי
קצת.  למשל היה שם אחד שקראו לו יוני והוא אמר לי פעם- שוקי,
אתה רוצה לשחק אתנו מחניים? כדאי לך לשחק אתנו. אולי אפילו
תחטוף כדור בראש ותיהפך לנורמלי. ואז כולם היו צוחקים ואני
התעצבנתי בלב, כי אני יודע מה זה נורמלי, אפילו שהם חושבים
שאני לא יודע. ואחרי זה ניגשה אליי ילדה אחת, שהיא חברה של
נעמה, ואני אפילו כבר לא זוכר איך קוראים לה, והיא אמרה לי
שאני לא איעלב, כי הם בעצמם לא נורמליים. אבל אחרי זה היא לא
דיברה איתי או משהו כזה.  
אז בכל אופן, כשהתחלתי להביא איתי את גופי, אז הם כולם היו
מלטפים אותו ומקיפים אותי ואותו, והם כבר צחקו עליי פחות. והם
שאלו אותי כל מיני שאלות עליו, כמו איך קוראים לו ובן כמה הוא
ואיזה סוג הוא.
וגם הייתה פעם אחת, שאני הסתכלתי עליהם משחקים עם הכדור ולא
שמתי לב שגופי נעלם.
אימא אמרה לי אחר כך שהוא כנראה רדף אחרי איזו כלבה. והתחלתי
לחפש אותו, ונבהלתי נורא, ונעמה וגם חלק מהחברים שלה התחילו
לעזור לי לחפש, וחיפשנו אותו בכל הגן ובכל השכונה, אבל לא
מצאנו אותו.   ואני בכיתי כל היום, ובלילה אבא אמר לי שהוא
יביא לי כלב חדש, אבל אני רציתי רק את גופי. ובבוקר, כשקמנו,
ואבא פתח את הדלת כדי לצאת לעבודה הוא ראה את גופי בחוץ ואני
זוכר שגופי רעד מקור, והוא היה נראה כזה מסכן, ואני שמחתי נורא
שהוא חזר, וחבקתי אותו אולי איזה שעה.
ובשכונה שלנו יש גם שלוש ילדים גדולים, שהכי גדול אצלם זה רמי
והוא בן חמש עשרה. והם באמת כל הזמן היו מציקים לי וצוחקים
עליי.  פעם רמי ביקש ממני לספור עד מאה, כי הוא חשב שאני לא
אזכור את המספרים, אבל אני דווקא כן זכרתי, ואחרי זה אפילו
שאלתי אותו אם הוא יודע כמה זה מאה בשלישית, והוא חשב קצת ואמר
שזה עשרת אלפים, ואז אמרתי שזה לא נכון ושזה מיליון, ובהתחלה
הם לא האמינו לי וצחקו עליי, אבל אחרי זה הם אפילו הביאו מחשב
כיס ובדקו וראו שאני צודק, ורמי נורא התעצבן כי היו שם כמה
בנות שראו את כל זה, ואחרי זה הם שאלו אותי עוד כמה שאלות
בחשבון, של כפל וחילוק, אבל זה לא עזר להם כי הם לא ידעו שאולי
אני לא כמו ילדים נורמליים, אבל אני נורא טוב בחשבון, ואת לוח
הכפל למדתי בכיתה בית תוך שלוש ימים, ועכשיו אני כבר יכול לחשב
בלי דפים, אלא רק בראש, כפל וחילוק עם מספרים שיש להם שלוש
ספרות, ואפילו ארבע ספרות ואפילו חמש.
הלן אפילו אמרה לי לא מזמן, שהיא לא מתפלאת שאני כל כך טוב
בחשבון, ושהרבה ילדים כמוני טובים בכל מיני דברים כאלה, ואם
אני אמשיך ללמוד חשבון כמו שאני לומד עכשיו, ואני אמשיך לעשות
תרגילים, אז בסוף ייצא ממני אינשטיין קטן.
ופעם אחת שמעתי את נעמה וחברה שלה כשהם דברו על כל מיני בנים
שהם מכירות, ואז החברה שלה אמרה לנעמה, שהיא שמעה פעם איך שרמי
אומר לחברים שלו שהוא חושב שנעמה היא שווה.  ואז נעמה אמרה- זה
בסדר, אני גם חושבת שהוא שווה, לתחת שלי. ואז שתיהם צחקו. ואז
היה איזה יום, שחזרתי מבית הספר, מאז שאני בן שתיים עשרה אימא
מרשה לי לחזור לבד כי בית הספר מאוד קרוב לבית שלנו, ורמי
והחברים שלו עצרו אותי והתחילו שוב להציק לי, ואני זכרתי שאבא
אמר לי שאם מציקים לי אז אני צריך להתעלם, אבל הם לא עזבו אותי
ובסוף רמי דחף אותי ואמר לי- הי, אינשטיין, תדע רק שיש לך אחות
שווה ולפחות היא לא מפגרת כמוך, או שאולי כן. ואז אני נורא
התעצבנתי ואמרתי לו שהיא באמת שווה ושהוא שווה לתחת שלה, ואז
הם התחילו לרדוף אחריי ואני רצתי כמה שיותר מהר שיכולתי, אבל
בסוף הם תפסו אותי וכל אחד מהם הביא לי סטירה, ורמי הביא לי את
הסטירה הכי חזקה ואמר לי, שאם עוד פעם אני אגיד לו משהו כזה אז
הוא ירצח אותי במכות.
הא, וכמעט שכחתי לספר על גדי. גדי הוא שכן חדש שעבר לגור מולנו
לא מזמן, והוא גר לגמרי לבד, אפילו שפעם אחת ראיתי את החברה
שלו באה אליו. אבל מה שהכי חשוב זה שגדי הוא קוסם. הוא עושה
קסמים בהופעות ומקבל על זה כסף. והוא קורא לעצמו הקוסם הצעיר
מפיסטו, אפילו שהשם האמיתי שלו זה גדי. ופעם אחת הוא סיפר לי
שיש קסם אחד שהוא היה נורא רוצה לעשות אבל הוא בטוח שהוא לא
יצליח, וזה לצאת מתוך תיבה נעולה שהטביעו אותה בתוך המים, והיה
קוסם אחד שקראו לו הודיני והוא היה הקוסם הכי טוב בעולם, והוא
כן הצליח לצאת מתוך התיבה.
גדי גר לבד אבל יש לו כלבה קטנה שנקראת ג'יני, והיא וגופי נעשו
חברים מאוד טובים.  
ופעם אחת גדי אפילו לימד אותי לעשות קסם עם קלפים. קסם אמיתי
שנותנים למישהו לבחור קלף, ואז הקוסם מנחש איזה קלף הוא בחר.
אבל אני לא אגלה לכם איך עושים את הקסם הזה כי קוסם יכול לגלות
איך עושים את הקסמים שלו רק לחבר או החברה הכי טובים שלו.
ובגלל זה גדי סיפר לי על הקסם של הקלפים. כי הוא אומר שאני
החבר הכי טוב שלו.  ואחרי שהוא גילה לי את הקסם אז אני החלטתי
שאני אעשה אותו לכל החברים והחברות של נעמה, ואז אולי אחרי
שאני אעשה אותו, הם ישתפו אותי במשחקים שלהם.
אז אתמול אחרי הצוהריים הלכתי עם נעמה לגן הגדול ולפני שיצאתי
לקחתי איתי חפיסה של קלפים.  נעמה שאלה אותי בשביל מה זה אבל
לא גיליתי לה. כשנעמה נפגשה עם החברים מהכיתה שלה, אז קראתי
ליוני וביקשתי ממנו שיבחר קלף ושלא יראה לי אותו.  הוא בחר
ואני הצלחתי לנחש איזה קלף זה היה. כל הילדים שהיו שם התלהבו
נורא וכל אחד ביקש שאני אעשה לו את הקסם הזה. נתתי לכל אחד מהם
לערבב את הקלפים כמה שרצו, ובכל זאת הצלחתי לגלות לכל ילד איזה
קלף הוא בחר. היו כאלו שניסו לנחש איך אני עושה את הקסם הזה
אבל הם לא הצליחו. אבל מה שקרה זה, שבגלל שהייתי עסוק בלעשות
את הקסם לכל מי שהיה שם, אז לא שמתי לב שגופי שוב פעם נעלם.
גופי גם בא אתנו כשיצאנו. ופתאום רמי ושתי החברים שלו באו
אלינו בריצה ורמי אמר לי שהוא חושב שהוא ראה את גופי נדרס.  
אני ונעמה וגם יוני רצנו מהר אחרי רמי והגענו לכביש אחד ליד
הגן, ואז ראיתי את גופי שוכב בקצה הכביש, ושהעיניים שלו חצי
עצומות. התחלתי ללטף אותו ורציתי לקחת אותו בחזרה הביתה אבל
יוני אמר שאסור להזיז אותו כי יכול להיות שנשברה לו עצם,
ושצריך לשים אותו בתוך קופסא ולקחת אותו מהר לוטרינר. אז יוני
רץ להשיג קופסא ונעמה רצה הביתה כדי לקרוא לאימא, ואני נשארתי
שם עם גופי, וגם רמי נשאר. רמי השתעל קצת ואז הוא אמר לי שהוא
חייב ללכת ושהוא מקווה שגופי יהיה בסדר. אמרתי לו תודה שהוא
מצא את גופי ואז הוא הלך. ואני נשארתי שם עם גופי וחיכיתי
שנעמה ויוני יחזרו. העיניים שלו היו עדיין פתוחות אבל לא הייתי
בטוח שהוא יכול לראות אותי, כי כל פעם שקראתי לו וליטפתי אותו,
הוא לא הגיב. ואז פתאום הוא התחיל להשתעל והוא גם עשה קולות
כאלה של נחנק, והוא התחיל לרעוד בכל הגוף, וככה זה נמשך כמה
שניות, ואני זוכר שליטפתי אותו בכל הגוף כי חשבתי שאולי זה
יעזור לו קצת, ואמרתי לו שעוד מעט ניקח אותו לוטרינר והכל יהיה
בסדר, ואז פתאום הוא הפסיק להיחנק ולרעוד ואני התחלתי לשמוח כי
ראיתי שהליטופים שלי כן עזרו, והייתי בטוח שעשיתי מין קסם כזה,
חדש, שאני גיליתי, ואפשר היה לראות שכבר לא כואב לו יותר, ואני
החלטתי שאני אספר על הקסם החדש הזה לגדי, ואז אולי באמת הוא
יהיה כמו הודיני.    
ואז יוני חזר עם קופסא גדולה מקרטון ואמרתי לו שזה בסדר ושגופי
כבר בריא. אבל יוני התכופף והסתכל טוב על גופי, ואז הוא הסתכל
לי בעיניים ואמר שהוא מאוד מצטער אבל גופי כבר מת, והוא חשב
קצת ואז הוא אמר שבטח עכשיו הוא בגן עדן של הכלבים ומאוד כייף
לו שם. ואז גם ראיתי את נעמה אבל במקום אימא היא הביאה את גדי.
וגדי בדק את גופי ואחרי זה הוא אמר לנעמה שהם יצטרכו לקבור
אותו, ושהמקום הכי טוב זה בחצר. לא ספרתי לגדי על הקסם שעשיתי,
כי ראיתי שבסוף הקסם לא עזר, אבל ביקשתי ממנו שאולי הוא יעשה
קסם ויחזיר את גופי מהגן עדן של הכלבים. וגדי חייך קצת ואמר
בשקט שאת הקסם הזה באמת שהוא לא יכול לעשות, אפילו שהוא נורא
היה רוצה.  
ואחרי זה הגיע לשם איזה ילד אחד, שגר ליד, והוא סיפר שהוא ראה
את רמי והחברים שלו רודפים אחרי גופי וזורקים עליו אבנים
קטנות, ובגלל זה גופי רץ לכביש והמכונית פגעה בו.
גדי אמר שהוא ילך להתקשר למשטרה אבל אמרתי לו שזה כבר לא משנה,
ואני בטוח שרמי מצטער על מה שהוא עשה, כי ראיתי את זה בעיניים
שלו לפני שהוא הלך.
וגדי לקח את גופי וקבר אותו אצלנו בחצר וגם התחיל לרדת קצת גשם
וגדי אמר שזה מסיבת פרידה שאלוהים עשה בשביל גופי. אבל אני
הייתי עצוב נורא, כי חוץ מגדי, גופי היה החבר היחיד שלי. וגדי
אמר שכדאי שכל כמה זמן אני אשתול איזה פרח קטן מסביב לקבר,
ושהוא ילמד אותי איך לשתול פרחים, וככה אחרי הרבה ימים תהיה שם
גינה שלמה של פרחים, וזה ממש יהיה כמו קסם.
וזהו, אני חושב שגמרתי את כל מה שהיה לי לספר על גופי ועכשיו
אבא יוכל לשמוע את הסיפור הזה בדיוק כמו שאני שומע את הסיפורים
שהוא מקליט לי בקסטה. הוא בטח ישמח לשמוע.  מקודם גם גמרתי
לצייר ציור של גופי ואימא אמרה שנתלה את זה אצלי בחדר.
זהו, עכשיו אני צריך לרדת למטה כדי לשתול את הפרח הראשון, שגדי
הביא, ליד הקבר של גופי.  שלום. אני מפסיק את הקסטה. שלום.