התחלנו
כמסופר באגדות - כיצורי מחשבה ואנרגיה.
יודעי כל, חושבי כל.

אט-אט הופכת האנרגיה לחומר,
תחילה באמצעות גילוי.
אנו מתוודעים אל הגוף,
אם כי גם אל הנפש.
מנסים לשמור על שיווי המשקל המקוטע,
עד אשר

אט-אט אנו מתגברים על הדיכוטומיה האכזרית,
הנדיבה,
שהפרידה אותנו מגופינו.
אנו נזכרים בפרקים,
בפצעים שעלולים שלא להעלות ארוכה,
בנזקים בלתי הפיכים.
אנו שוכחים.

אט-אט, חושינו הולכים ומתנוונים.
כעת כבר איננו שומעים,
רואים בקושי,
כצלופח עיוור משוטטים במים,
בחיפוש אחר דגים.
כבר איננו רואים את יצורי האנרגיה
שאולי היינו בעבר.

אט-אט, אנו שבים והופכים אל האמבה שהייתה לפנינו.