[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יונתן סמקה
/
אילן הולך לגיהנום

כשאמרו לאילן שהוא הולך לגיהנום, הוא לא הבין מאיפה זה בכלל בא
לו. הוא היה הבחור הכי בסדר שלא הכרתם. עוד כשהיה קטן תמיד עזר
לכולם, בגיל 15 נהיה צמחוני, ואחר כך סרב להתגייס לצבא בגלל
בעיות מצפון. העקרונות היו מאוד חשובים לו, ולא סתם. אילן נולד
פג, בחודש השישי. בזמן שהרופאים נאבקו על חייו ואבא שלו הלך
והשתכר באיזה פאב, כמו שתמיד היה עושה כשהמצב היה קשה, אילן
התינוק ראה דברים ומראות בחיים שלכם לא ראיתם. אילן ראה את
העולם שמעבר.

כשהיה שם, ניגש אליו זקן חביב (אם כי מעט מסריח מהפה), ומספיק
היה שהוא נגע בו, ואילן התינוק הבין. "ציפינו לך" אמר הקול הרך
במוחו של אילן. "אבל לא עכשיו, יש לך עוד כמה שנים, זה בטח שוב
אחת התקלות של המחשב... זה מה שקורה כשעובדים עם דוס 3.0".
אילן חייך, כי זה מה שתינוקות עושים. הוא הבין מה הזקן מנסה
לומר לו, חוץ מהקטע על הדוס. "מה דעתך שבינתיים נראה לך קצת את
המקום?" אמר שוב הקול במוחו של אילן, ובלי לחכות לתשובה,
שממילא לא הייתה מגיעה, הרים הזקן את אילן התינוק, עירסל אותו,
ועשה לו סיור מודרך. "כאן זה המדרגות הנעות לגיהנום. האנשים
הרעים הולכים לשם." איש אחד על המדרגות הנעות ראה את אילן
התינוק והתחיל לחכך את ידיו בין רגליו ולעשות קולות מוזרים.
הישיש ראה זאת, הצביע על הבחור ובן רגע ברק, שיצא מאצבעו של
הישיש, פגעה היישר באזור חלציו של הבחור וחרכה אותם. "עכשיו",
אמר הישיש, והתעלם מהיבבות שעלו מכיוון המדרגות "כאן זה
המדרגות שמובילות לגן עדן". האנשים שם מצאו חן בעיניו של אילן
הרבה יותר מהאנשים שבמדרגות הקודמות.

איכשהו, הוא עדיין זכר את כל זה. מאז שהוא היה תינוק ועד
עכשיו. הוא סיפר את כל זה לאמא שלו כשהיה בן 6, והיא נורא אהבה
את הדרך שלו לתאר חלומות ודמיונות, כדבריה. גם עכשיו, בכניסה
לגיהנום, הוא זכר את זה. דווקא עכשיו.

"תקשיבו, זו חייבת להיות טעות... לא יכול להיות שאני הולך
לגיהנום." ניסה אילן להסביר לפקיד האפרורי בדלפק הכניסה של
הגיהנום. הפקיד אפילו לא הרים את מבטו מהמחשב. "אילן רמון?"
שאל בקול עייף. "כן" ענה אילן. "נולד ב24 ביוווווולי שנת
1982?" שאל הפקיד תוך כדי פיהוק עייף. "כן" ענה אילן ביתר
נמרצות. "ללאה ולחנן?" שאל שוב הפקיד. "כן!" ענה אילן. "אז אני
לא רואה כאן שום טעות." אמר הפקיד, הרים את מבטו אל אילן,
חייך, והצביע על הדלת. "לשם בבקשה, ואל תנסה את השטויות שעשית
בצבא עלינו, כאן אין קב"נים או משהו כזה. הבא בתור!"

אילן הלך לתור. הוא ראה שבראש התור יושב פקיד נוסף, שנראה הרבה
יותר נחמד מהקודם, והוא ניסה לבקש מהאדם הממושקף עם השרשרת
שעמד בראש התור שיתן לו לשאול את הפקיד רק שאלה אחת, כי משהו
בו נראה לו ישראלי משהו, והוא באמת צדק, הוא היה ישראלי, אבל
הוא סרב, בטענה שהוא מחכה כבר מספטמבר להיכנס וכל שנייה נוספת
מיותרת. נסינותיו של אילן לבקש בקשה זו מאנשים אחרים בתור נענו
רק בקללות ואחד מהם אפילו סטר לו. אילן שהיה פציפיסט כמובן שלא
החזיר לו, אלא הושיט לו את הלחי השנייה, קיבל עוד סטירה, והלך
בחזרה לראש התור. כעבור 5 דקות של המתנה נפתחה דלת צדדית,
שלידה, על פלקה כסופה, היה רשום "ניהול", ומתוכה יצאו 4 אנשים
עם ניירות, וישיש אחד עם תיק ג'יימס בונד גדול. הוא נראה לאילן
מוכר מאיפשהו. הישיש עבר את כל התור, גם את אילן, אבל אז נעצר
לרגע, הסתכל אחורה, התמקד באילן, שקע במבט מהורהר, קימט את
מצחו כמנסה לזכור מישהו, אבל התייאש והמשיך ללכת, אבל רק צעד
אחד, כי אז הוא הסתובב וניגש לאילן.
"אתה... דווקא אתה מכולם לא היית צריך להגיע לכאן... אני מאוד
מאוכזב ממך." אילן רצה להגיב, אבל הישיש הפנה לו את הגב והלך
ממנו, אז הוא רק צרח "זו טעות אחת גדולה!, מה כבר עשיתי?!?"
הישיש נעצר, נקש באצבעותיו מבלי להסתובב אפילו, ואז אילן ראה
את זה, כמה שנים אחורה, הוא מחבק את חברו הטוב ביותר, אייל,
ונשבע לו, ממש נשבע לו, באלוהים, בכוונה שלמה לקיים, שהוא יתן
את החיים שלו למענו, שהוא יעשה הכל בשבילו, הכל. פניו של אילן
מתעוותות בכאב. אייל היה חברו בלב ובנפש. הוא היה זה שהראה לו
שלהיות שקט ומופנם זה הרבה פחות מעניין מלהיות פעיל, מלעשות,
ואז אילן נבחר להיות יו"ר מועצת התלמידים, עשה את זה, עשה פה,
עשה שם, נפגש עם ראש הממשלה, ריאיין את שר החוץ האמריקאי, והכל
בזכות מה שאייל לימד אותו, בזכות השכנועים שלו "תעשה כמה
שיותר". בזכות אייל. אייל אפילו סידר לו את מיכל, למרות שגם
הוא קצת אהב אותה. אייל שינה את חייו של אילן מהקצה אל הקצה,
נתן להם כיוון ומשמעות. נתן את מיכל, נתן הכל. הדבר הגדול
ביותר אצל אייל היה שזה לא הפריע לו. הוא נשאר בצילו של אילן
כל התקופה, ובכלל לא הראה סימני קנאה, כי הוא באמת לא קינא.
ואז אילן נזכר ביומו האחרון, איך הטלפון צילצל בארבע בבוקר
ואמא של אייך הודיעה לו שהוא קיבל כדור בג'נין. איך היא בכתה
בטלפון. איך הוא בכה בטלפון. איך הוא ניסה להירגע ולא הצליח.
איך הוא הבין מה עליו לעשות, התלבש, נתן נשיקה למיכל שלא שמה
לב שהוא קם והתכרבלה עוד יותר בשמיכה, לקח את הכרטיס שלו ויצא
מהבית, ונסע בטיל לבית החולים תל השומר. איך בכביש גהה שני
אידיוטים עשו מירוץ ביניהם, ונכנסו בו איך שיצא מאלוף שדה.
עכשיו הוא גם ראה את ההמשך, מה שקודם לא ראה, איך הוא עף
מהשמשה ונוחת כמה עשרות מטרים קדימה על הכביש. איך בא
האמבולנס. איך הנורא מכל קרה ואבריו נתרמו, אבל לא לאייל.
למישהו אחר. מהשאר כבר לא היה אכפת, הוא אפילו לא שם לב למראות
ההלוויה שלו. אייל מת, וזה בגללו. זו סיבה מספיק טובה להגיע
לגיהנום. הוא הפר את השבועה שלו לאלוהים, לעצמו, וגרוע מזה,
לאייל. כבר לא היה אכפת לו לאיפה יגיע, שום דבר לא יהיה עונש
מספיק גדול כדי להשקיט את ייסורי המצפון שהוא חש. הוא חיכה
חודשים רבים לתורו, וזה לא היה אכפת לו. אנשים סביבו היו
משוגעים, הופכים שולחנות, רוצים כבר להיכנס ולצאת מהתור, והוא
בשלו, כמו זומבי, רק חושב על איזה חבר נורא הוא.

כשנכנס סוף סוף לגיהנום כל מיני אנשים מעברו שכבר מזמן הלכו
קיבלו את פניו, אבל לא היה לו כוח לראות, לדבר עם אף אחד. ואז
אייל בא. אילן היה מאוד מופתע לראות אותו, שכן גם אם אייל לא
הקפיד על צמחונות כמו אילן, הוא עדיין היה בחור טוב, ולא יצא
לו לחסל אף אחד בשטחים. הם פתחו בשיחה קלילה למדי. "ראית מה זה
הבירוקרטיה כאן?, יותר גרוע מהצבא, נשבע לך. כבר גרם לי
להתגעגע לטופס טיולים". אילן צחק, עדיין מופתע לראות את אייל,
ושאל אותו מה הוא עושה כאן, ואייל סיפר לו בגילוי לב איך הוא
שכב עם מיכל אין ספור פעמים, אחרי שהיא כבר הייתה חברה של
אילן. איך הוא הכניס אותה להריון לפני חודש ואמר לה שתעמיד
פנים שזה הבן של אילן. "בגידה זה אחד הדברים שעליהם מגיעים
לגיהנום" אמר אייל. "גם שבועת שקר, רצח, וכל מיני דברים כאלה.
שמע, אני ממש מצטער לגבי מיכל... אני יודע שלא תוכל לסלוח לי
על זה אף פעם..."
האמת, זה לא כל-כך שינה לאילן. הוא רק היה שמח להיות שוב עם
אייל, והפעם לנצח. "עזוב, זה לא חשוב עכשיו... תחשוב רק
שמתישהו בעתיד נראה אותה כאן ואז נהייה שוב כולנו ביחד...,
יהיה סבבה, אחי, תחשוב על האורגיות המטורפות שנעשה איתה."
אייל חייך וטפח לאילן על השכם. "טוב לראות אותך. התגעגעתי
אליך, אחי".
אילן חייך גם הוא, ואף אחד מהם לא ידע ממש מה לומר, עד שאילן
הפר את השתיקה. "תגיד, מה יש לעשות במקום הזה?, בוא נצא
לאנשהו, נעשה משהו הערב, כמו בימים הטובים אחרי התיכון".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאתה אומר לא,
למה אתה
מתכוון?







לחמניה צלויה
גורמת לאיש
מלמעלה לצעוק


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/10/02 23:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יונתן סמקה

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה