בערוב ימיי
וימיי קדושים היו,
לא פחות משום מי טוהרה,
לא פחות משום ספר זוהר,
לא פחות, כנראה גם לא יותר.
עיט הזמנים נגע היטב בבשרי
כי צווח, ובחיי כי נבלה לא הייתי.
בדמי ימיי
וימיי שותתים היו,
לא פחות משום טרף צמא,
לא פחות משום כאב אחר,
לא פחות, כנראה גם לא יותר.
תולעי העיתים ערמו בי רימות
כי נוגעתי, ובחיי כי ניסיתי כוחי בטוב.
לו הייתי פחות עדרית,
לו נטמנתי חיה באופן מיוחד,
האם אז הייתי נושעת? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.