קוקו בלוף עשו ילדות טובות. בבוקר הן קמו, הסתרקו היטב, בעיקר
באזור הפוני, הן משכו קווצות שיער משני צדי הראש והרימו אותן
לקוקו קטן שנח על שארית השיער שגלש על הצוואר, ונתן לו מראה של
זנב סוס ארוך. בנות שעשו קוקו בלוף נראו ילדות טובות בסך הכל,
לפחות בשעות היום, בבית הספר, אבל בלילות הן רצו להיות מנוסות
יותר, ומתחו את הקוקו קצת יותר גבוה מהרגיל. האמת שכולם ידעו
שככל שהקוקו שלך גבוה, ככה את יותר בתולה ויותר מנסה להיות
אישה טרם זמנך. גם הבנות ידעו את זה, כמובן, אבל זה היה מין
שקר שקוף כזה, כי הרי הבנות, כמה שירצו להיות רעות וחייתיות,
ידעו שהבנים בעצם מעדיפים אותן בתולות, ככה שהם יוכלו להגיד
שהם פתחו בתולה. זה מאד חשוב לבנים בסופו של דבר, אבל הם גם
רוצים בת שווה זיון, שיהיה לה את הגוף הנכון, ונעלי עקב לבנות,
ושהשיער שלה יהיה ארוך וגבוה כמו של הבחורות מפלייבוי,
ושההורים שלה ירשו לה לצאת מהבית עם מיני כל ערב בדצמבר, אבל
הבנים גם רוצים שהבת לא תיתן להם. לא לתמיד, רק בהתחלה, והם
נעלבים אם בחורה עוברת את הגבול שהם שמו לה לסרב. כשהיא חוצה
את כל הקווים הם כועסים מאד, ומאשימים אותה שכואבות להם הביצים
וכבר שלושה חודשים הם מחכים שהיא תחליט סופסוף, ומאיימים שאם
היא לא תגיד כן, הם לא רוצים והם אוהבים אותה אבל היא גורמת
להם ללכת לבנות אחרות שכן נותנות, כי הם גברים והם צריכים את
זה. הם לא יודעים למה, הם פשוט צריכים את זה כבר וקשה להם
לחכות. יש בנות שמסכימות בשלב הזה, כי זה נורא קשה לראות שהחבר
שלך, שאוהב אותך, שהוא מה זה מ-ד-ה-י-ם וחתיך, סובל כאלה כאבים
בגללך, אבל יש בנות שפשוט ממשיכות הלאה. מעיפות אותו עם הביצים
הסרוחות שלו לחור אחר ומקפידות קצת יותר על גובה קוקו בינוני
אחיד לשעות היממה. רק לעתים רחוקות הן יעזו שוב למתוח את הקוקו
גבוה בנסיבות חברתיות, דבר, שאגב, לא מפריע לבנים בכלל, חוץ
מכמה מיוחדים שמרימים לבת את השיער אחרי שהם מתנשקים ושואלים
אותה למה היא לא עושה קוקו. המעניין מכל הוא שדווקא הבנות
שבאמת הלכו עד הסוף, ששכבו עם בנים מרגע שהבינו מה זה לשכב עם
בנים, מעולם לא אספו את שיערן לקוקו בלוף. הן היו פרועות וגם
קיצוניות. חצי מהן פיזרו את השיער, ניפחו אותו בפן, שמו סרט
ורוד מעל המצח, איפרו את עיניהן בגוונים של אפור ותכלת כמו פיה
זאדורה, וכל חמש דקות מרחו את השפתיים שלהן בברק עד שנראו
כאילו מרחו עליהן את הציפוי של התפוח האדום שמוכרים בלונה
פארק. החצי השני אספו את כל השיער לקוקו מתוח מאד שליכסן את
העיניים שלהן והן נראו מאד אקזוטיות, אף שיערה לא זזה ממקומה,
וכולן היו מבריקות מאד. הן היו מכורות למים שבשירותים בכל
דיסקוטק, ותמיד רצו להרטיב את הראש ולפרום שוב ושוב את הקוקו
ולהדק היטב עד ששוב העיניים יהיו מתוחות ומורמות. כולם ידעו על
הבנות האלה, אבל אף אחד לא יכול היה להוכיח. הן היו מאד
דיסקרטיות וכשהן היו עומדות בשירותים של הסינרמה, זורקות את
ראשיהן למטה ומנערות את השיער, או אוספות אותו מחדש,
וכשהתרוממו להביט בעצמן, ולסדר את הסרט או להרטיב שוב את
השיער, היו מביטות בעצמן במבט עליון ומרוצה, עושות ככה עם
השפתיים שלהן, כאילו הן הולכות לספר לכל הבנות בשירותים עם כמה
בדיוק הן שכבו עד היום, אבל היו שותקות, ולפני שיצאו
מהשירותים, העיפו מבט מזלזל בכל שאר הבנות. מבט שותק שאמר הכל:
"איפה אתן ואיפה אני." והבנות החזירו לה בהתעלמות מבוישת בסך
הכל, ומתחו את הבלוף מעט גבוה כי הן ידעו שהן חייבות להמשיך
לשחק את המשחק.
כך זה היה בשנות השמונים. היו בנות שעשו קוקו בלוף, והיו בנות
שלא. ובעצם מה שונה אז מהיום? גם היום יש בנות כאלה וכאלה, אבל
היום אין לכך כל משמעות, וזה חבל. היום בת יכולה לעשות עם
השיער שלה מה שהיא רוצה, והבנים לא ידעו על פי הקוקו אם היא
בתולה שנותנת, או בתולה שמנמיכה את הקוקו בסופו של דבר. היום
הם יחפשו את הפנימיות שלה, את התווית של הג'ינס שלה או שישאלו
אותה על הספר האחרון שהיא קראה. היום הבנים לא יחלמו להסיק
מסקנה על סמך קוקו בלוף. לעזאזל, היום הבנים בעצמם עושים קוקו
בלוף. קוקו בלוף יכולה היום לעשות סטודנטית לסוציולוגיה חברתית
ורקדנית גוגו בלילות, קוקו בלוף יכולה לעשות אימא שלי והבן
הקטן של השכנים, ואיש מהם אינו נותן דעתו לכך שאחד הסמלים
החשובים של שפת הגישושים מתקופת האייטיז, הקוקו בלוף המקורי,
הטעון, הלך לבלי שוב.