הראש מקביל לרצפה.
העיניים פזלות ומתמקדות בנקודה שנמצאת
ב45 מעלות לקו האופק, ובמאונך.
קיבלת את זה , חביבי,
זה זורם בתוככך, הורס אותך,
מחליש אותך, אתה צל.
ספירה לאחור, מינוס שלושים.
חור שחור ביקום נפתח ודווקא מולך,
הולך וגדל ומעכל את כל שדה הראייה.
עוד קצת, ושלא תשכח להעלות השערות,
תהנה מזה, סוף העולם הקרוב,
תגיד, אתה בכלל בטוח?
אולי עוד קצת?
גם לך יהיו עיניים כחולות בורקות,
גם לך יתנו שם, תהיה מיוחד.
ואתה עוד אומר שלא אכפת לך.
שמעתי שוויתרת, חביבי,
שמעתי על הכשל הגדול שלך,המתמשך
באמת שהאמנתי לך הפעם,
תמיד אפשר ללכת לבריכה.
אתה יודע מהן האפשרויות שלך,
אז פשוט תבחר אחת,
אחת, עכשיו,
זה כדאי לך ,חביבי, אתה עדיין חם.
כנראה שטעית, חביבי
או שאולי זה הייתי אני? |