כולם יודעים איך זה גן ילדים. הילדים לא כל כך מבינים, לא אכפת
להם מכלום, במיוחד בקטעים המיניים, נראה לי בגן נישקתי יותר
בנות ממה שאני ינשק כל החיים שלי, ונראה לי שרק בגן הייתה לי
את האפשרות לנשק את סיון. בכתה ח' היא מה שנקרא "הכוסית של
השכבה", כל הבנים החרמנים שנמצאים בתקופת עודף הורמונים רצו
אותה, כל מורה הסתכל עלייה, הבנות רצו לרצוח אותה מקנאה, והיא
רק בכתה ח'!
אני משום מה, גם הייתי אחד מהבנים החרמנים האלה, שיעשו הכל
בשביל להשיג אחת כמו סיון.
כל בוקר אני מתעורר ומחפש סיבה אחת טובה למה ללכת לבית ספר וכל
פעם סיון היא סיבה מספקת.
אף פעם לא ניסיתי באמת להתקרב אלייה ולהכיר אותה יותר עמוק, כל
המערכת היחסים שלנו זה "בוקר טוב" ו"להתראות" לא יותר מזה. היא
תמיד הייתה מין פנטזיה מינית שאף פעם לא ניסיתי להגשים משום
מה.

המורה הכלבה הזאת העיפה אותי משיעור הסטוריה, היא טוענת שאני
הגורם המפריע בכתה, זונה!
יצאתי החוצה, הבית ספר היה ריק, היה שקט כאילו מקרינים סרט
כחול בספריה. הלכתי אחורה איפה שכל ה"קולים" יושבים, שם חייב
להיות מישהו, תמיד יש.
ישבה שם ילדה אחת, בהתחלה לא זיהיתי אותה כי היא ישבה עם הראש
למטה, כאילו היא בוכה. הרעש ששבר את השקט, הגיעה מהנעליים שלי
שהשתפשפו בריצפה, מה שגרם לה להרים ת'ראש ולבדוק מי בא.

איזה יפה היא, איזה פנים מושלמות, שפתיים חושניות, עור חלק,
עיניים דומעות...עיניים דומעות?! אהה זאת סיון, חשבתי לעצמי.
איך שהגעתי היא הורידה את הראש.
'סיון...?' אמרתי, 'מה?' היא שאלה.
'קרה משהו?' שיחקתי אותה כאילו אכפת לי בזמן שאני משלים
פנטזיה.
'לא כלום אני פסדר גמור' היא ענתה.
'אז סתם יורדות לך דמעות אה?! סבבה...' עניתי בציניות.
'ת'לא תבין' היא אמרה בביטחון, 'אני אמור להבין?' שאלתי.
'אממ..' היא חשבה קצת, 'לא אתה לא אמור להבין'.
'אז אולי תסבירי לי מה קרה?' אמרתי.
'אני וחבר שלי...אנחנו...ניפרדנו', היא אמרה בגימגום.
'בגלל זה?!' התפלאתי, 'בגלל איזה בן?!'.
'כן, הוא נפרד ממני, הוא כבר לא אוהב אותי יותר' היא אמרה
ופרצה בבכי, ואני כבר התחלתי לחשוב, עכשיו היא פגיעה, היא
צריכה איזה כתף לבכות עלייה, אני ישחק לה אותה ג'נטלמן וכתודה
היא תגשים לי פנטזיה ותבלה איתי לילה אחד שלם של סקס פראי על
מיטה זוגית באיזה בית מלון 5 כוכבים. המחשבות שרצו לי בראש
והתוצאה שיצאה מזה העלתה לי חיוך כמו שלא חייכתי בחיים, למרות
שבפנים אני יודע שזה הדבר הכי מגעיל, אנוכי, אגואיסטי ופוגע
שאפשר לעשות אבל אחרי הכל...זאת סיון, ה"כוסית של השכבה" מה
שלא נתן למצפון שלי להרגיש רע, להפך.
'יש משהו שאני יכול לעשות בשבילך?', שאלתי כדי להתחיל את המשחק
של הג'נטלמן, 'כן, יש משהו' היא אמרה, 'מה? מה?' שאלתי מהר.
'תשאיר אותי לבד' היא אמרה והוריד את הראש.
'את בטוחה שאת רוצה להשאר לבד? לא בא לך לדבר על זה, לדבר
בכלל?' שאלתי. עברו כבר 20 שניות מאז ששאלתי והיא לא ענתה אז
הבנתי שזה לא הרגע המתאים, והתחלתי ללכת.
'אני כל כך מתגעגעת אליו' היא אמרה והחזירה אותי לשבת לידה.
'כמה זמן הייתם חברים?' שאלתי, 'מחר היינו צריכים להיות שנה
וחצי' היא ענתה, 'שנה וחצי?!?!?' התפלאתי, ואפילו עוד יותר
התפלאתי איך לא ידעתי מזה שהיה לה חבר שנה וחצי.
'כן שנה וחצי' היא חזרה.
'פשששש...מלא זמן אה..' אמרתי. היא התחילה לבכות שוב.
'עזבי אותך סיון, הוא לא שווה את זה, הוא לא שווה ת'דמעות שלך,
שכחי ממנו יש עוד הרבה בנים' שיחקתי לה אותה.
'הרבה בנים אה....כמו מי?' היא שאלה בזמן שהיא מנסה לקטול
אותי.
'אממ....כמוני!' אמרתי.
סיון התחילה לחייך, 'כמוך?! אז אתה רומז שאתה רוצה אותי?' היא
שאלה, 'רומז...אממ...אני לא רומז, אני אומר' אמרתי בביטחון,
'מה היית אומרת עם הייתי מזמין אותך לצאת מתישהו?' שאלתי
בבישנות.
סיון הרימה את הראש, התסכלה עליי במשך שלוש, ארבע שניות 'אתה
חמוד ת'יודע?!' היא אמרה. החיוך שעלה לי קודם, קטן לעומת החיוך
שעלה לי עכשיו.
'אז...מה את אומרת?' שאלתי, 'ת'יודע מה...למה לא?!' היא אמרה
בחיוך,
'יום שישי, מתאים?' שאלתי.
'כן, מתאים' היא ענתה.
'סבבה, אז יום שישי אני ואת יוצאים' חזרתי על זה פעם אחרונה
לוודא שלא יהיה אי הבנה, ואז הצלצול של ההפסקה התחיל לצלצל,
וכולם כבר התחילו להגיע לאחורה, אז כבר אמרתי לסיון ביי באותו
רגע למקרה שאני לא אראה אותה במשך היום.

כשהגעתי הביתה לא יכולתי להתאפק, הייתי חייב לספר למישהו את
החדשות המדהימות. רצתי מהר לטלפון וחייגתי לגיא.
בהתחלה שאמרתי לגיא על היציאה שלי עם סיון ביום שישי, הוא שאל
אותי עם הסנפתי משהו או אם עשיתי תאונה, הוא פשוט לא יכול
לחשוב על זה כעל מציאות, רק אחרי חצי שעה של שיכנועים והסברים
הוא התחיל להאמין אבל עדיין חשב שאני עובד עליו.
הלכתי לארון לחפש איזה בגדים אני אלבש ביום שישי בזמן שהחיוך
והמחשבה על היציאה לא עוזבים אותי.
חיפשתי את הבגדים הכי יפים שהיה לי, ומאיזשהי סיבה הם פשוט לא
נראו לי יפים מספיק בשביל סיון.
התקשרתי שוב לגיא וקבעתי איתו ללכת לקניון לקנות בגדים, מה
שגרם לו להאמין לי יותר. היה לי משהו כמו 500 שקל מהעבודה
בארטיקים עם אלון, ובלי לחשוב בכלל לקחתי את הכסף ונסעתי
לקניון.

בבוקר של יום שישי, כשקמתי לבית הספר הייתה מין הרגשה של
מושלמות, כאילו כל העולם שייך לי, הרגשה כל כך טובה.
כשהגעתי לבית הספר, נטע, חברה של סיון אמרה לי שהיא לא תגיע
היום לבית הספר ונתנה לי את המספר של סיון, ואמרה שהיא אמרה
שאני אתקשר אלייה.
איך שנכנסתי הביתה, ישר רצתי לטלפון לוודא שהיא לא מבטלת את
הפגישה או משהו כזה. התקשרתי אלייה ודיברנו חצי שעה בערך, סתם
שאלנו מה קורה, מה המצב, הדברים הרגילים.
היא החליטה שבא לה לראות סרט, ומי אני שאני יתווכח איתה, סרט
היא רוצה, סרט יהיה. קבענו ב-9:30 ליד הבית קולנוע.

4:27, הזמן לא זז, לא רציתי ללכת לישון כי יש מצב, טוב אפילו,
שאני לא אתעורר, אחרי הכל, שאני ישן אז שום דבר לא תלוי בי,
אני מסוגל לישון שעות על גבי שעות מבלי לשים לב, ככה שירדתי
מהשינה.
התקשרתי לגיא, אמרתי לו שאני בא אליו להעביר את הזמן.

7:57, 'טוב גיא אני הולך להתארגן' אמרתי לגיא.
'מה להתארגן?! השעה רק 8 !' הוא אמר.
'מה?! כבר 8 ?!?!' נידהמתי, 'ביי ביי נדבר כבר' אמרתי והלכתי.
הגעתי הביתה ב-8:10 בערך וישר נכנסתי להתקלח, התקלחתי חצי שעה,
ניקיתי כל חלק בגוף, ציחצחתי כל איבר בסבון, ניקיתי אוזניים,
הכל.
הוצאתי מהארון את הבגדים החדשים שהיו מקופלים ומגוהצים, סידרתי
את השיער, שמתי בושם, לקחתי כסף ויצאתי לכיוון הבית קולנוע.
למזלי הבית קולנוע לא רחוק כל כך מהבית ככה שלא היה לי הרבה
ללכת, ואפילו הגעתי יותר מוקדם בשביל המשחק של הג'נטלמן.
ישבתי על איזה חומה, אחרי שניקיתי אותה מהחול כמובן, שהבגדים
לא יתלכלכו. ישבתי שם בערך 5 דקות, לפתע ראיתי אותה...
היא לבשה חצאים שגרמה לי להזיל ריר וחולצה צמודה שמבליטה את
החזה המדהים שלה. איזה רגלים, איזה פנים, איזה עיניים, פשוט
מושלמת.

'היי' היא אמרה בקול עדין.
'ה..הי..היי...' גימגמתי בעודי מסתכל על הגוף המדהים שלה.
'בוא נו שלא יגרמו הכרטיסים' היא אמרה ומשכה לי את היד.

ניכנסנו לסרט...לא זוכר כל כך את השם, לא עניין אותי כל כך, גם
את הסרט לא כל כך הבנתי. טוב נו, קצת קשה להבין סרט שאתה לא
מסתכל עליו.
אחרי שנגמר הסרט, ישבנו מחוץ לבית קולנוע, סתם ישבנו ודיברנו.
'רוצה לבוא אליי?' שאלתי אותה, וישר עלתה לי לראש פנטזיה עלינו
במיטה שלי.
'אממ...טוב' היא אמרה.
התחלנו ללכת לכיון הבית שלי, בדרך סתם דיברנו וצחקנו קצת.
התחלתי קצת להכיר אותה יותר לעומק, הבנתי שהיא אחלה ילדה, אבל
עדיין היא הייתה יותר פנטזיה מידידת נפש. הגענו אליי לחדר,
סגרתי את הדלת, ושמתי מוסיקה שקטה, למרות שאני לא הכי חובב
שירים שקטים אבל זה היה נראה המעשה הנכון.
ישבנו על המיטה שלי, דיברנו על כל מיני דברים, איפה היא גרה,
איזה מזל היא, וכל מה שמתלווה עם זה.
שקט, זה מה שהיה בחדר, אחרי שכבר לא היה על מה לדבר.
התסכלתי על סיון בעיניים ולאט לאט התקרבתי אלייה עוד ועוד עד
שמצאתי את עצמי מנשק אותה.
פתאום התחילו לעבור בי זרמים חזקים, הלב התחיל לפעום בחוזקה,
זיעה התחילה לנטוף. הרגשתי בשמיים. זה היה פשוט מושלם, הדרך בה
היא מנשקת, ומעבירה את הלשון בחלל הפה שלי, והשפתיים הרטובות
שלה נידבקות בשלי, כאילו שאני בגן עדן.
לפתע סיון דחפה אותי והראתה פרצוץ של חרטה.
'אני לא יכולה....מצטערת' היא אמרה והתחילה ללכת לכיוון הדלת.
'שנייה סיון, חכי שנייה' דיברתי לאוויר, סיון כבר הלכה, וכך גם
ההרגשה הטובה שלי.

מצד אחד הייתי דיי גאה בעצמי, אחרי הכל הצלחתי להשיג את סיון,
טוב נו לא בדיוק להשיג, אבל גרמתי לה לבוא אליי לחדר ועוד
נישקתי אותה...
זה הישג דיי מרשים בעיניי, אבל מצד שני הרגשתי מניאק, הרגשתי
כאילו פגעתי בא וניצלתי אותה. אבל איך אומרים, לכל דבר יש
חסרונות ויש יתרונות...

עברו שנתיים מאז כתה ח', מאז ש"השגתי" את סיון במובן מסויים,
ועכשיו אנחנו בכתה י', כבר לא כל כך ילדים כמו שהיינו פעם, כבר
לא מתלהבים מנשיקה וכבר לא מתחילים קשר רק כדי להגיד שהייתה לי
חברה ובטח שלא מסיימים אותו אחרי 7-6 שעות. עכשיו הכל יותר
רציני,
מין השתלטות של הרגש על הגוף שגורמת לנו להשאר אם אותה חברה
שנה, שנה וחצי לפחות, וגורמת לנו לבכות ולשמוח, ולדעת באמת מהי
אהבה.

סיון השתנתה קצת, עכשיו היא קצת יותר יפה, קצת יותר מדהימה,
והרבה יותר מושכת מכתה ח', ולמרות שהמשיכה שלי אלייה קצת ירדה
מאז מה שקרה, היא עדיין הייתה סיבה מספיק טובה בשבילי לקום כל
בוקר לבית ספר, ועדיין מעלה חיוך בכל פעם שהיא עוברת לידי,
והפנטזיות עלייה... לא נראה לי שאני מסוגל להפסיק לפנטז עלייה,
כבר פינטזתי עלייה בכל מקום אפשרי, בכל פוזה שניתן ובכל מימד
שקיים.
חשבתי פעם לנסות להפסיק, אבל אז ניזכרתי שזה רק אצלי בראש ואת
זה אף אחד לא יכול לקחת לי אז...

היחסים ביני לבין סיון כמעט תמיד היו אותו דבר, "בוקר טוב"
ולהתראות" וזהו, חוץ מהקטע של כתה ח' שלא נראה לי שאני אשכח
בגלגול הזה.

'אההה מה המצב אחי?' השאלה האולטימטיבית של גיא בבוקר.
'אני פסדר מה איתך?' שאלתי.
'סבבה אחי...אז מה...ת'בא למסיבה יום שישי?' גיא מתלהב.
'איזה מסיבה?????' התפלאתי כי אחרי הכל אני יודע על כל מסיבה.
'נו המסיבה של אבי, הוא עושה באיזשהו גן יום הולדת...מה לא
שמעת?
'מי זה אבי לעזאזל?!' שאלתי בחוסר ידע.
'נו ההוא העשיר הזה, הסטלן הזה' גיא הזכיר לי אותו.
'אהה ההוא...' ניזכרתי.
'אז מה...ת'בא?' הוא שאל אותי.
'ת'הולך?' שאלתי אותו.
'בטחחח י'מפגר הולכים להשתכר...ת'חייב לבוא!' הוא אמר.
'בא בא בטח בא, שאני יפסיד מסיבה?!' עניתי לו רק שיעזוב אותי,
לא ידעתי עם אני הולך בכלל.

אף אחד כמעט לא הכיר את אבי. הוא למד איתי מכתה ב' וחוץ
מ"שלום" לא היינו אומרים כלום, וגם זה בקושי. הוא היה אחד
מהעשירים של השכבה, שכל היום באינטרנט מחפש בנות ותמונות של
פלייבוי.
בהתחלה לא ידעתי עם ללכת או לא, עד שהגיע אליי הבשורה שגם סיון
תבוא ואז חשבתי... נו, מה כבר אני יכול להפסיד?! גם ככה אין לי
מה לעשות יום שישי כי אחרי הכל כולם יהיו במסיבה, כולל סיון
שבהתחלה לא האמנתי שהיא תבוא כי היא אף פעם לא מסתובבת עם
ילדים בגיל שלה משום מה.
בכל אופן, החלטתי ללכת.

הגענו למסיבה בסביבות 11 וחצי, למרות שהתחיל ב-10 אבל גיא אוהב
להגיע אחרי כולם, עוד לא הבנתי למה.
נכנסנו למסיבה, המקום היה דיי גדול, היו מלא אנשים ומלא
אלכוהול.
כשבאנו הייתה מוסיקת טראנס, מה שרוב החברים אהבו, כי אחרי הכל,
זה אחד השיטות הכי טובות להוציא את כל הכעס בריקוד.
לא היה לי כח לרקוד בהתחלה אז הלכתי לבאר סתם לשבת, אולי לשתות
משהו. כשהגעתי לבאר ישבו שם כמה חברים מהשכבה, סיון וחברה שלה,
נטע. הלכתי לסיון סתם לשאול מה שלומה ולמה היא לא רוקדת,
וכמובן לראות מה היא לובשת.
'מה המצב סיון? נטע...' שאלתי.
'סבבה מה שלומך? היא החזירה עם חיוך.
'פסדר גמור...אני חושב' עניתי לה.
'למה רק חושב ולא בטוח?' היא שאלה.
'לא יודע, סתם...בלי סיבה מיוחדת' אמרתי לה.
'טוב. ת'בא לרקוד?' היא שאלה והכניסה אותי להלם שהרבה זמן לא
חוויתי, כי אחרי הכל, לא רק שהיא באה למסיבה של ילדים בגיל
שלה, היא גם מזמינה אותי לרקוד?!
'כ..כן בטח..' עניתי אחרי שיצאתי מההלם. סיון תפסה לי את היד
וגררה אותי לרחבה של הריקודים כאילו היא כל כך רוצה אותי שהיא
לא יכולה יותר.
בהתחלה לא הבנתי מה קרה לסיון, היא הייתה מלאת אנרגיה וכל כך
מאושרת כאילו זכתה ב-20 מיליון דולר, היא התנהגה כאילו סוף
העולם מגיע וצריך רק להנות ולעשות שטויות, אבל אחרי שנטע עשתה
לי את הסימן ההוא שאמר לי שסיון קצת שיכורה, הבנתי מאיפה
האנרגיה.
כשהתחלנו לרקוד, הייתה מוסיקה שחורה, ואיך שסיון רוקדת, אפילו
שהיא שיכורה. היא רוקדת בכזאת חושניות שזה היה כל כך מגרה שלא
היה בן שלא הסתכל עלייה, חוץ ממני כי אני רקדתי איתה. רקדנו די
רחוק יחסית לזוג שרוקדים יחד, אבל לאט לאט סיון התחילה להתקרב
ולהצמד לגופי עד כדי כך ששמעתי את פעימות הלב שלה, בקטע הזה
התחלתי להרגיש חום עובר לי בגוף,  והנשיפות החזקות שחירמנו
אותי כל כך, והחזה המדהים שלה שנמרח על כל גופי בתנועה עולה
ויורדת, והציפורניים השורטות שלה שהעבירה על הצוואר שלי,
ההורמונים שלי כמעט התפרצו החוצה מרוב שהייתי חרמן עלייה.
באותו רגע הרגשתי כאילו אני עף ברוח כמו ציפור שאין לה מטרה,
רק אני והאוויר הקר,
הרגשה שאני לא אשכח לעולם.

המוסיקת טראנס שהייתה בהתחלה, חזרה שוב. לא היה לי כח להתערבב
עם כולם בריקוד מטורף, אז התיישבתי באיזה כיסא שהיה שם,
והתחלתי להסתכל על כולם, מה כולם עושים. מצד אחד, ראיתי כמה
אנשים מטומטמים יש בעולם הזה. ומצד שני, ראיתי את סיון הולכת
לכיוון השירותים בזמן שהיא עושה לי עיניים ומסמנת לי עם היד
לבוא אחרייה, ואני, בלי לחשוב פעמיים ישר התחלתי ללכת אחרייה.
כל הדרך לשירותים היא הלכה בזיג זג, כנראה שהיא שתתה קצת יותר
מידי, ואני מצד שני, כל הדרך חשבתי מה היא כבר רוצה ממני, למה
היא קראה לי. אפילו הסבר אחד הגיוני לא מצאתי.
המשכתי ללכת בזמן שאני מתקרב עוד ועוד לדלת של השירותים.
בדיוק שבאתי להכנס, גיא בדיוק יצא מהשירותים ושאל אותי לאן אני
הולך. לא ידעתי עם להגיד לו שאני הולך אחריי סיון או שאני הולך
לשירותים.
'לשירותים, לאן אני כבר יכול ללכת?!' עניתי לו.
'אההה...' גיא אמר עם חיוך זדוני, 'מה אההה?!' עניתי לו.
'אתה הולך לסיים מה שהתחלת לפני שנתיים אהה..' הוא אמר.
'מה ז'תמורת?' שיחקתי לו אותה ראש קטן כאילו אני לא יודע למה
הוא התכוון, 'אל תשחק אותה, ראיתי את סיון נכנסת לשם' הוא אמר,
ואני התחלתי לחייך.
'בהצלחה אחי' הוא הוסף והתחיל לרוץ לכיוון הרחבה להמשיך את
הריקודים המטורפים שלו.
כשנכנסתי לשירותים לא ראיתי את סיון, התחלתי להתקדם יותר קדימה
אולי היא יותר בפנים, פתאום שמעתי את הדלת נטרקת, הסתובבתי
וסיון עמדה שם עמידה כל כך מגרה שרק באגדות עומדים ככה. לאט
לאט היא הושיטה את ידה לכיון הסוגר של הדלת ונעלה אותה, הצליל
הזה גרם ללב שלי לדפוק כמו המוסיקה טראנס שבאה מבחוץ. סיון
התחילה לעשות צעדים איטיים לכיוון שלי ואני התחלתי ללכת אחורה
כאילו אני מפחד ממנה או משהו כזה, עד שנתקלתי בקיר וכבר לא היה
לי לאן "לברוח", וסיון המשיכה להתקדם ולהתקדם. התחלתי להזיע
מרוב לחץ או התרגשות לא החלטתי עדיין, עד שהרגשתי את היד החמה
שלה נוגעת לי בלחי, ואת החום של השפתיים שהגיע לפני הלשון
הרטובה שלה שהיא העבירה לי במורד הצוואר, ואת הלב שלה צמוד
לשלי כשהם דופקים כל כך חזק. הרגשתי שאני אלוהים באותו רגע,
פשוט נשענתי אחורה והיא גרמה לי להרגיש את מהות החיים.
לאט לאט היא ירדה עם הידיים עד שהיא הגיעה אל הכפתורים של
הג'ינס שלבשתי, והתחילה לפתוח אותם, לאט לאט, בכזאת חושניות
שבסרטים כחולים לא רואים, ואני בלי לחשוב פעמים ישר הרמתי
אותה, והנחתי אותה על איזה מזנון שהיה מונח שם.
לא ידעתי מה גרם להתנהגות של סיון, ובטח שלא שאלתי, פשוט זרמתי
איתה.
התחלתי להרים לה את החצאית, בזמן שהיא פותחת לי את הכפתורים של
הגי'נס, פתאום היא תפסה את הראש כאילו היא שכחה משהו בירח,
ועשתה פרצוף של כאב.
'קרה משהו סיון?' שאלתי כאילו שאכפת לי.
'מתפוצץ לי הראש!' היא אמרה, 'אהה זה שטויות, בטח מהשתייה'
אמרתי, והמשכתי לנשק את צווארה, עד שהיא דחפה אותי ממנה, הרימה
את החצאית, ופשוט הלכה לכיוון הדלת.
'סיון...?' אמרתי לה בקול מופתע.
'מה מה?' היא אמרה עם פרצוץ חמוץ. באותו רגע הבנתי שמפה אני
יכול רק לדמיין מה יכול היה להיות בנינו באותה מסיבה של אבי
הלא מוכר...

הייתי בדרך לדירה שלי ושל גיא אחרי העבודה, זה היה שבוע אחרי
היום הולדת 25 של גיא, ושלושה חודשים אחרי שנפרדתי מהחברה
שלי.
הפרידה ממנה הייתה הדבר השני הכי קשה שעברתי בחיים, הראשון היה
לראות את יואב מדמם למוות כששירתנו בצבא.
היינו יחד 3 שנים, ועכשיו אני מתחרט שהתחלתי את זה בכלל, עד
שאני נזכר את כל מה שעברנו יחד ואז אני חוזר בי.
נכנסתי לבית וגיא ישב בכורסא ראה טלוויזיה, הלכתי לחדר שלי ואז
למקלחת. כשיצאתי גיא אמר לי שהוא חייב שאני יעשה לו טובה.

גיא ידע כמה הייתי הרוס מהפרידה, וכמה אני צריך מישהי דחוף,
ככה הוא חשב בניגוד אליי, שאני חשבתי שאני צריך קצת להיות
לבד.

'יש אחת אני חייב לזיין אותה' גיא התלהב.
'נו אז מה אתה רוצה ממני? ת'דירה? קח...' אמרתי לו ועניתי לו.
'לא לא. אני צריך שתבוא איתי ליציאה כי היא מביאה איזה חברה
שישנה אצלה והיא לא יכולה להשאיר אותה לבד אז אני צריך אותך
שיענו תצא איתה...בבקשה, נו בשבילי...' גיא התחיל בשכנועים.
'טוב טוב רק תעזוב אותי עכשיו' עניתי לו.
'יש! תודה אחי, אוהב אותך...תיהיה מוכן ב-11 ככה' גיא אמר.
'טוב'.

בשעה 11 כבר הייתי מאורגן, מבחוץ, מבפנים לא כל כך. גיא רק
התחיל להתלבש ב-11, טוב נו הוא תמיד אהב להגיע אחרי.
יצאנו בערך ב-11 ורבע, גיא נהג.
'לאן הולכים בכלל?' שאלתי, 'פה פה לאיזה מסעדה' גיא ענה.
יצאנו מהאוטו ונכנסנו לאיזה מסעדה יקרה, כשנכנסו איזה אחד לבוש
מדים הראה לנו דרך לשולחן שבו ישבו שתי בנות.
נכנסנו להלם, לא האמנו, לא חשבנו שיש סיכוי בכלל שזה יקרה.
'סיון...?!?!?' גיא אמר ואני עדיין הייתי בהלם.
'אני לא מאמינה...גיא!!!' סיון צעקה בזמן שחברה שלה, זאת שגיא
רוצה לזיין, לא הבינה מה הולך שם, ואני, עדיין בהלם.
מה לסיון וגיא בכלל חשבתי, אחרי הכל הם אף פעם לא היו ממש
קרובים,
אולי בגלל שעבר...6 שנים בערך מאז שהתראו?! חשבתי לי.
בכל אופן, סיון באה אלי ונתנה לי חיבוק ושאלה מה שלומי.
היא לא השתנתה כל כך, נשארה אותה סיון המדהימה שתמיד זכרתי,
ועם אותו קול סקסי שתמיד שמעתי.
בהתחלה לא היה לי נח לשבת איתה באותה שולחן ולאכול אחורת ערב.
גיא היה עסוק קצת ככה שלא הפריע לו שהיא הייתה בשולחן, אבל לי
מצד שני קצת הפריע, אני לא יודע עם זה בגלל מה שהיה בנינו או
בגלל שלא דיברנו מאז שזה קרה גם כשהיינו שנתיים יחד באותה שכבה
או בגלל שאני אמור להיות בתקופת משבר על החברה שנפרדה ממני
שבאותו רגע לא זכרתי כל כך. כנראה שכל התשובות נכונות.
במשך הזמן כבר התחלתי להרגיש יותר טוב לגבי סיון ואני באותו
שולחן, כנראה שהתגעגעתי אלייה קצת.
בסוף הארוחה גיא הזמין אותן לבוא לדירה שלנו, סתם לשבת לדבר,
כן בטח, רק גיא.
'תגיד ת'מטומטם או שת'מטומטם!?' התעצבני על גיא כשנכנסנו
לאוטו.
'למה מה קרה?' שיחק אותה ראש קטן.
'מה מה קרה?! מה אתה מזמין את סיון אלינו הביתה?' עניתי לו.
'אהה...זה. בבקשה נו אני חייב את חברה שלה, תעשה טובה' שוב הוא
התחיל עם השכנועים שלו, ואני חשבתי שגם ככה הם בדרך אז נגיד לו
שזה לא מפריע לי. 'טוב נו' עניתי לו, 'תודה אחי, אוהב אותך'
המשפט האולטימטיבי השני של גיא.
הגענו לדירה בסביבות 2, ואני כל הדרך חשבתי מה הולך להיות
בדירה עכשיו. אז נכון, במסעדה צחקנו וזרמנו אבל גיא וחברה של
סיון היו, אבל עכשיו זה אני וסיון לבד!
נכנסנו לדירה, ולא עברו 10 דקות וכבר גיא לקח את חברה של סיון
לחדר שלו ונעל את הדלת, מה שהשאיר אותי ואת סיון לבד בסלון עם
הטלוויזיה והמבוכה. בהתחלה היה שקט, ושתינו שיחקנו אותה
מרותקים מהטלוויזה רק שהיה "שכנים שכנים" וכמה כבר הסדרה
המטומטמת הזאת יכולה להיות מרתקת.
'רוצה לשתות משהו?' שאלתי את סיון בזמן שקמתי לכיוון המטבח.
'לא. תודה' היא ענתה. אני המשכתי למטבח להביא לי משהו לשתות
ולנסות לשבור את המתיחות שהייתה בחדר. התחלתי למזוג לי לשתות,
פתאום הרגשתי את סיון מחבקת אותי מאחור, ולוחשת לי באוזן:
'אנחנו צריכים לסיים משהו...' והתחילה ללכת לכיון החדר עם
פרצופים מגרים שהחזירו לי פלאשבקים מכתה י'. עזבתי את השתייה
על השיש והתחלתי ללכת אחרייה.

בכתה ח' היינו קטנים מידי, לא כל כך הבנו אז כנראה זה מה
שהלחיץ את סיון כשהיא עזבה את החדר שלי מיד אחרי שהתנשקנו.
בכתה י' לעומת זאת, לא היינו כל כך קטנים, הבנו קצת יותר, ואני
עדיין לא יודע למה היא הלכה. תמיד הנחתי שזה היה בגלל שהיא
שתתה יותר מידי והתחיל לכאוב לה הראש. אבל משום מה, פתאום זה
לא היה נראה לי הגיוני כל כך לא יודע למה, אבל הייתי חייב
לברר.

כנכנסתי לחדר אמרתי לסיון שאני צריך לשאול אותה משהו לפני
הכל,
שאלתי אותה למה היא ברחה לי בכתה י'. היא אמרה שזה לא משנה מה
היה, משנה מה עכשיו, והתחילה לנשק אותי ולהפשיט אותי. אני
התחלתי לחשוב, טוב נו שטויות אז אני לא אדע למה היא הלכה,
והתחלתי גם להפשיט אותה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את סיון
עם תחתונים בלבד, ואני חייב להגיד שהיא פשוט מושלמת. תמיד
דימיינתי לי איך נראה החזה שלה מתחת לחזייה אבל לא תארתי לי
שהוא כל כך מושלם.
סיון השכיבה אותי על במיטה שאני לובש רק בוקסר צמוד והיא רק
תחתונים ובאה לשכב עליי.
ההרגשה של העור החלק שלה הייתה משהו שאני לא אשכח אף פעם, ואיך
שהיא מנשקת בהשקעה, אפילו יותר טוב מפעם, פתאום הדלת נפתחה
וגיא וחברה של סיון עמדו שם. סיון קמה מהר וכיסתה את הגוף
המושלם שלה באיזה חולצה שהייתה זרוקה שם.
'מה..מה...מה את עושה?' חברה של סיון שאלה אותה כאילו היא עברה
על החוק, 'לא לא זה...סתם...כלום' סיון ענתה בגימגום. אני וגיא
לא הבנו מה הקטע, כאילו מה את אמא שלה?!
סיון התלבשה והלכה עם חברה שלה הביתה. השאירה אותי, שוב, לבד,
עם התחתונים.

גיא ואני לא הבנו בהתחלה למה חברה של סיון, זאת שגיא רצה
לזיין, והצליח, התפלאה כל כך כשהיא ראתה אותי ואת סיון בחדר,
אבל המכתב שסיון רשמה לי יומיים אחרי הסביר הכל, ואני אישית
מבין את חברה של סיון, כי גם אני הייתי מתעצבן עם גיא היה שוכב
עם מישהי כשהוא נשוי לאחרת...

ליום הנישואים ה-16 שלי ושל אישתי, החלטנו לטוס לשבוע לפריז.
לא יודע למה אבל היא כל כך רצתה לטוס לפריז, וכמו שהיא אומרת,
זאת צריכה להיות העיר הכי רומנטית בעולם.
אני אף פעם לא הייתי בפריז, לא כל כך עיניין אותי כל הקטע של
הרומנטיקה והאהבה, אהבתי את אישתי, מאד, אבל אני לא חושב
שהייתי צריך לטוס לאיזה עיר כדי להראות לה שאני אוהב אותה.

כשנחתנו לא הרגשתי טוב, כנראה בגלל הטייס המטומטם שלא יודע
להטיס מטוס, אז הלכנו ישר למלון 5 כוכבים שאישתי הזמינה.
ת'אמת, כל כך התלהבתי מהסווטיה שהביאו לנו, שלא היה אכפת לי
להשאר בחדר שבוע שלם, אבל מה לעשות שאישתי אוהבת לטייל ולשחק
אותה רומנטית.

הבן אדם האחרון שציפיתי לראות בפריז, זאת סיון. לא יודע למה
אבל הייתה לי הרגשה שאנחנו ניפגש בזמן הקרוב, אחרי 19 שנה שלא
התראנו. הייתי כל כך סקרן איך היא נראית, עם היא עדיין מושכת
כמו שתמיד הייתה.
'אז...אתה נהנה?' אישתי אמרה וקטעה לי את קו המחשבה על סיון.
'איתך?! איך לא?!' עניתי לה ברומנטיות, בעיר רומנטית, בשביל
רומנטי, מתחת לאור רומנטי. הכל רומנטי פה. היא חייכה.

'אני הולך אני חוזר יותר מאוחר' אמרתי לאישתי ויצאתי מהחדר.
החלטתי קצת לטייל בעיר לבד, לחפש משהו לא רומנטי, משהו שיעסיק
אותי כשאישתי מטיילת.
לאחר שעתיים וחצי ללא שום תוצאה מהחיפוש חזרתי למלון.
כשנכנסתי לחדר לא ראיתי את אישתי, אבל ראיתי פתק קטן על
השלוחן, אישתי אוהבת לרשום פתקים: "אני במסעדה למטה, תבוא.
אוהבת...". יצאתי מהחדר והתחלתי ללכת לכיוון המעלית.
הייתי קצת עייף, אז החלטתי לרדת למטה למסעדה, לשבת עם אישתי
כמה דקות ואז לעלות לישון.
ראיתי מרחוק את אישתי יושבת עם עוד מישהו, לא זיהיתי מי.
אישתי ראתה אותי והתחילה לבוא לקראתי כשהיא עם חיוך רחב.
'בוא בוא אני רוצה להכיר לך מישהי' היא אמרה לי ומשכה לי את
היד,
'תכיר, זאת סיון, סיון זה בעלי'.
סיון קמה ולחצה לי את היד, שיחקה אותה כאילו היא לא מכירה
אותי.
לקח לי כמה שניות להבין את המשחק שלה, וכשהבנתי שיחקתי אותה
כאילו גם אני לא יודע מיהי.
סיון נשארה אותה סיון, אולי היא קצת יותר מבוגרת וקצת קצת קצת
פחות מושכת אבל עדיין היא הייתה מספיק טובה בשבילי לקום כל יום
לבית הספר.
אחרי ששאלתי את אישתי איך הם מכירות, מסתבר הם חברות טובות כבר
כמה זמן ופשוט לא יצא לה להכיר לי אותה.

כוס רביעית שלי, יין לבן חצי יבש, בדיוק כמו שאני אוהב. אישתי
לא שותה יין וסיון שתתה קצת. בלי לשים לבד כבר שתיים בלילה.
איך שהזמן רץ שנהנים.
'טוב אני עולה לישון' אישתי אמרה עם פיהוק, 'אתה בא?' היא שאלה
אותי. ישר הסתכלתי על סיון והבנתי שהיא לא מתכוונת ללכת בקרוב
אז החלטתי להשאר.
'אני יבוא יותר מאוחר אני לא עייף' עניתי לה.
'טוב, לילה טוב שיהיה לכם' נתנה לי נשיקה והלכה.
'לילה טוב' צעקתי לה.
'עוד יין?' סיון שאלה אותי.
'כן בטח, למה לא?!' אמרתי לה שאני חצי מסטול.

דיברנו שעה וחצי. צחקנו, התעדכנו. בלי לשים לב הגעתי לכוס
התשיעית שלי, ות'אמת הייתי קצת שיכור, קצת לא הרבה.

'יואוו מתפוצף לי הראש' אמרתי עם כאבים כשאני שוכב על המיטה
והאור בחוץ מבצבץ מהתריסים.
'שניה אני יביא לך כוס מים' שמעתי בקושי כי כיסיתי את הראש
בגלל האור. הכל היה נראה לי מוזר באותו בוקר, לא יודע אם זה
בגלל שאני לא זוכר מה היה אתמול בערב או שפשוט החדר נראה לי
שונה.
'קח' שמעתי שוב את הקול. הרמתי את השמיכה, פתחתי עיניים,
וראיתי את סיון עם כוס מים. לקחתי את הכוס והתחלתי לשתות.
'מה...איפה אני?' שאלתי את סיון.
'בחדר שלי' היא ענתה.
'ואיפה אישתי? שאלתי עוד שאלה.
'בחדר שלכם...נראה לי...' היא ענתה עם פרצוץ של לא בטוחה.
'נכון שאתמול היה מדהים?' סיון אמרה ושאלה. אתמול? מה היה
אתמול? חשבתי לי בראש בזמן שהרמתי את השמיכה וראיתי אני לא
לובש כלום.
'יש פה מכתב בשבילך' סיון אמרה והביאה לי דף מקופל.
'ממי?' שאלתי אותה, 'לא יודעת תבדוק' היא ענתה.

פתחתי את המכתב שהיה כתוב על חתיכת דף קרועה מאיזה חוברת.
"מקווה שנהנת בלילה. אה דרך אגב, אני לא רוצה לראות אותך יותר
בחיים!!!"
זה מה שהיה כתוב בכתב כועס. הרגשתי שאני עומד למות. לא ידעתי
איך להגיב לדבר כזה.

'מה רשום?' סיון שאלה אותי כשהיא שותה תה.
'כל..כלום כלום..לא משנה' עניתי לה בגמגום, והתלבשתי.
'לא ענית לי! נכון שאתמול בלילה היה מדהים?' היא שוב אמרה עם
חיוך.
'כן כן מדהים ביותר' עניתי לה כשאני חושב על אישתי. לשעבר.

כשחזרתי הביתה, אישתי כבר לא הייתה שם, רק טופס של גירושים.
הרגשתי שהחיים שלי נגמרו ברגע שהיא עזבה אותי, ואם רק הייתה לי
הזדמנות להסביר לה הכל, על סיון, על כל הפעמים, על אתמול, אני
בטוח שהיינו יכולים לסדר הכל ולחזור למצב הקודם. טוב נו לא
בדיוק כמו קודם, כי עכשיו אני זיינתי את סיון, עכשיו היא כבר
לא פנטזיה כמו שתמיד הייתה, ועכשיו היא לא הלכה באמצע והשאירה
אותי לבד.
הפעם הלכנו עד הסוף, אפילו שאני בן 45, ואפילו שאני לא זוכר
כלום. וזה שאיבדתי את אישתי בגלל זה גם זה יעבור. אבל אני
זיינתי את סיון,  זאת מהגן ומכתה ח' שנישקתי, וזאת שבכתה י'
גרמה לי להרגיש את מהות החיים ובגיל 25 גרמה לי לשכוח את החברה
שזרקה אותי, ושבגיל 45 גרמה לאישתי לעזוב אותי. הרגשתי כאילו
השלמתי חלק אחרון במין פאזל ענקי שבניתי במשך 45 שנים. נשכבתי
על הספה בסלון כאשר החיוך מכתה ח', חזר...