א.

תנומתה של הנערה
או מותה השלוים
לא הפריעונו חיות
היער ועטלפים רחקו
נושאים בפיהם פרות בשלים
שנרקבו
לא עלה בידי
להחיותה עת נרגמנו בשחר שלא בשעתו
הפציע בנו
חללי דם בשערה
שזכר את העיר.
אהבה ברחבות העגולות של העיר
שפגשה שם עם הגבר
פרמתי שערותיה מתחרת
שמלתה
וכבר הייתי משם אלפי מילין

ב.

דרכינו עגולות
וחוזרות
אטיוד על מלחמת עולם
מאת גופה נערה זרה
והיה לו ממנה שאון
תוך מוחי עצום
עד שדימה
אבנים צורחות בנהר
וברבור יורק דם
על שפתו

ג.

יום שלם שהה לה בתווך
העשב האבל
עד שנצתו השמיים
כעור מאדים מחיכוך
בשרים
על מה בוכים הקוברים
על מה בוכים
ולמה יבכו הקוברים
ולמה יבכו
שם השליך את דרכו לנהר
והנהר לא סחף את דרכו עמו
והדרך לא שקעה
ופעמיו עלי הדרך נשרקו מתוך
קני הסוף שעלו כמבטים
כיתות כיתות
כיתות

ד.

אז לחש על אוזנה
שבפנימה נצבר הטחב
שחיה היא
כי קיווה שעוד לא נשכח ממנה
טעם חיות
וסר הלילה למרותו
וירד על ברכיו
ובחלומו
נשק לה ברוך
ממלא בחומר את חלליה
הריקים ומבריח משם
אשכולות עכבישים
מתועבים

ה.

ביום ההוא דברי העולם נאמרו
והם בכללם היו הערה קדושה
בצידי הדברים
ובפחי העיר הלמו אגרופי זדון כהים
וחסד היה מרוחק ממנה
במקום בו ישבו