שם מסתתרים הימים
שניניו היינו בורחים אל המגדל הגבוהה בקניון, מפחדים מההגיון.
היינו יושבים ומדברים,בורחים ביחד, חשבנו המון.
ואז הזמן עשה ככה
הוא צריך לעשות את שלו
אז הזמן עשה דווקא
מהמציאות להיגיון
היינו תופסים מעליות רק שנינו ביחד
שנינו לבד
לדבר על העגול הזה שיוצא בלילה
אנחנו גילנו אותו ביום
מוגבלים בתנועה מחוסר הניסיון
מתגלגלים מעשנים חוזרים ויורדים
כשירדתי לעומק העניין שם נפלתי
אף אחד לא הזהיר שיש שם תהום
לילה שחור אומר שלום למציאות
לדימיון מההזיה אני חוזר