קופידון מרחף במקום בו שכח האל.
גדלו עצים ירוקים ותמירים, בשטח פרדסים גאיות ונחלים.
בינות פרחים שיחים ודקלים, זורם לו נהר רחב וצלול.
ממש ברגע זה הזרימה התגברה, פורצת ורידים ועורקים, בשבילים
למעיינות החיים.

חץ שנורה הישר ללב, תקוע בצידו של הלב, ממאן לו לצאת ולרפא.
בדעתו להכאיב ולהזרים כל טיפה מהוריד.
תראה אותי...מרגישה כמו ילדה, שממנה נלקחה בובתה.
בובה שהילדה אותה אהבה, איתה חלקה סודות מלבה.
נשארה לה הילדה לבדה ולא נותר דבר איתו תחלוק סיפורה.
..סיגלית...