לא רציתי להיות ג'ובניק משועמם כמו כולם, אז ביקשתי קרבי.
דמיינתי תפקיד עם אתגר שבו אוכל לפגוש אנשים מעניינים, ובאמת
לעזור ולהשפיע; להגן על הארץ הזו ואזרחיה כמו שחייל צריך!
אז שלחו אותי לגבול.
אני לא מתלונן, באמת; גם בתנאי מזג האוויר הכי קשים. עומד לי
שם במוצב, במגדל, ומתצפת על הגזרה. בקשר אני שומע את יקי מספר
סיפור על איזה תאקל שהיה לו עם אזרחים; מצחיק, אבל לפעמים נראה
שכפויי הטובה האלה שוכחים שאנחנו פה בשביל להגן עליהם.
אח... שוב נכנס לי חול לעיניים; הרוחות המערביות הללו פשוט
"עושות לי את היום". הייתי מת עכשיו לאיזו סיגריה טובה, פחית
קוקה-קולה או ארטיק... אבל אסור לי כמובן, לא בזמן העבודה, כי
אני לוקח את העבודה שלי מאד ברצינות; אם אני לא אעמוד על המשמר
במלוא העירנות כשתשומת ליבי מופנית אל הגבול, עלול לקרות אסון.
120 שניות של זרקנות... ועלולים להיות נפגעים בנפש. "בחייך,
תפסיק להיות כזה כבד", אתם בטח אומרים, "מה הסיכוי שיקרה משהו
בדיוק בזמן המשמרת שלך?", אתם מנסים לתרץ. אז אני אומר ש:
א. אין תרוצים לזרקנות.
ב. ככל שיש סיכוי קטן יותר לאירוע שכזה לקרות, כך תוצאותיו
והשלכותיו גדולות יותר כשהוא כן קורה.

אז למה להסתכן ולהסתבך?

באופן כללי די שקט פה, לא קורה הרבה; שמעתי כבר סיפורים על
מסתננים ועסקאות סמים בין החולות, אבל בפועל לא יצא לי לראות
כלום. כנראה שזה נכון, מה שהמבוגרים אומרים- פעם צה"ל היה
צה"ל. שירות היה שירות!
ובכל זאת, אף אחד מהם לא היה משנה את המצב כפי שהוא עכשיו.
בחיוך מר-מתוק הם נזכרים בנוסטלגיה בהסכם השלום שנחתם עם סוריה
ב-2015; בהסכם האנטי-תוקפנות עם עיראק לאחר שהרודן ההוא, סדאם
חוסיין, נפל מהשלטון. "המזרח התיכון השתנה בחמישים השנה
האחרונות, כמו שבחיים לא תוכל להבין", הם טוענים, "לא משנה כמה
קראת על כך בספרי ההסטוריה שלך בתיכון". אולי הם צודקים, אבל
אני עדיין יודע שלא קל להיות מציל בגבול המערבי של מדינת
ישראל. כדורים עדיין עפים מעל לראש (בעיקר של מטקות), וכשיש
כ"כ הרבה אנשים מסתובבים על החוף ובתוך המים, צריך לפקוח שבע
עיניים כדי שחס וחלילה אף-אחד לא יטבע.
באנגלית התפקיד הזה נשמע יותר טוב: "Life-Guard"- להזכיר שאני
מגן ושומר על החיים עצמם; בקורס אפילו יצא לנו לצפות בכמה
סדרות טלוויזיה ישנות הנוגעות ישירות לתפקיד, והגעתי למסקנה
שהייתי צריך להיוולד לפני חמישים שנה; אז, בשנות ה-90' של המאה
שעברה נתנו כבוד לאנשים כמונו, והיה הרבה יותר אקשן.
מעניין איך הייתה ההרגשה אז לשרת ביחידה קרבית, כמו המצילים
בצוות "משמר המפרץ"...