יניב קם בבוקר והטיח את השעון המעורר על הרצפה, כאילו מאז
ומעולם נהג לעשות כן. פנינה אצה לחדרו. למה הוא עשה את זה?! כי
המכונה עשתה רעש מעצבן! היא החלה להפשיט את בגדי השינה שלו
ולהלבישו בבגדים של יום חדש. בעודה נאבקת עם אדישותו המרתיחה,
הוא בוהה בבלטה השלישית מימינו ולא מניע שריר. יניב יודע
שפנינה לא יכולה לעמוד בפניו כעת. היא נשברת ומטביעה ראשה על
ברכיו הדקות ומזילה דמעות, ששורפות אותה, ואשר כמעט חותכות את
ברכיו. בלטה שניה מימין.
עכשיו היא קמה ומביטה בפניו, היא מנסה לאלץ אותו להביט בה.
בלטה שלישית מימין. "כלום לא מזיז לך!" היא מיבבת. היא שפוטה
שלו, זו לא אשמתו. היא אוחזת בכתפו ומטרטרת אותו. אף לא נהימה
קטנה. היא יוצאת מהחדר וטורקת בזעף את הדלת. עברו אולי ארבעים
דקות, והיא נכנסת ואומרת לו שכבר מאוחר, למה הוא לא זז? למה?
סטירה על הלחי. היא מתפללת, שהוא ימשוך בכתפו, אבל הוא צורח
עכשיו, והיא צורחת איתו, ומתיישבת לידו,  ומחבקת אותו, וצורחת
עוד. הוא בועט בנעל הספורט השדודה למרגלות מיטתו. היא מצטערת,
היא לא הייתה צריכה לסטור לו ככה. כף רגל פנימה. לולאת פרפר.
רגל שניה. היא הכינה לו סנדוויץ' ומטלית לאכילה. מה אבא יגיד
כשהוא יראה אותו עם הילקוט עליו? הוא יהיה מאוד גאה, יניבוש.
לך, כבר מאוחר. הם יצחקו עליו. לא, יניב. אין על מה. הוא אוחז
עם ידו הזעירה בידית הפלדלת ופותח אותה לאט. פנינה שוטפת כלים.
הוא הולך והיא לא אומרת לו שיעצור ויחזור אחורה; היא לא אומרת
לו שישאר איתה בבית עד שאבא יחזור, או לפחות לעוד כמה דקות.

יש לו צעדים רכים כאלה, שרואים, שמתחת לעור החיוור מסתתרות
עצמות חדשות ולא יציבות. הוא לוקח רחוב צדדי ופונה ימינה
לסמטה. הוא מעביר קצות אצבעות בחלודת גדר מקולפת בכחול ישן,
ומתפלל שאף אחד לא ישים לב כשהוא יגיע.
חילזון קטן. הוא מתכופף ומניח אותו על היד. החילזון זוחל לרוחב
כף ידו ומותיר שובל רירי דביק. על עשבים שוטים, שצומחים מבין
בלטות האקרשטיין, נחים הרבה חלזונות קטנים.

פנינה פותחת את העיתון במדור דרושים ומקיפה בעט סגול כל מיני
מודעות. היא מתקשרת ומפקססת ומתייעצת. מתקשרת ברכה מאיזה מבצע
מנויים, ופנינה אומרת לה, שזו ממש חוצפה להתקשר ככה אל בתים של
אנשים. מלי מתקשרת. יניב כבר בכיתה א'? לא יאומן איך הזמן עובר
ככה. כן, הוא עוד מעט חוזר מבית הספר, אז פנינה צריכה לסיים,
אבל הן בהחלט מסכימות שצריך להפגש מתישהו לדבר או סתם לקפה.
שתים-עשרה בצוהריים. היה פיגוע בת"א היכן-שהוא. היא לא ממש
מאזינה. צריך כבר להכין אוכל ליניבי.
פנינה משפשפת את הירך חזק כדי לא לצלצל שוב לשכנים. יניב לא
נמצא אצלם. היא מכרסמת פרוסת תפוח-אדמה לא מבושל, ומביטה
בשעון. האוכל כבר מוכן. השכנים לא התקשרו להודיע שיניב נמצא
אצלם, גם לא אמא של דור, וגם לא אמא של אלמוג. רוב הפצועים
בפיגוע פונו לאיכילוב.  האוכל מתקרר. איפה היה פיגוע בכלל? עוד
פעם אוטובוס? כדאי לבטל את ראיון העבודה היום. אי אפשר להשיג
את רמי בטלפון, פעם היה כל כך קל. לפעמים פנינה חושבת, שהיא
המציאה אותו בראשה רק בשביל שיהיה ליניב אבא. אולי גם יניב לא
קיים?
היא לא מתקשרת למשטרה כי אסור שהם ידעו שהיא אמא בלתי אחראית.
איך היא נותנת לילד כה צעיר וכה פגיע ללכת לאיבוד? היא לקחה את
הכלבה לטיול ברחובות השכונה. הינה השכן ההוא. אולי הוא ראה את
הבן שלה? שנים היא מטיילת עם כלבתה בשכונה, ורואה אותו עם כלבו
הזקן, הוא בטח מכיר את יניב. היא חשה בשוני על הפעם הראשונה
שראתה אותו. אמנם הוא לא צעיר יותר מרמי, הוא אולי בן
שלושים-ושמונה, אך גופו תמיר וחסון לא פחות. מי הוא בכלל? במה
הוא עובד? כל היום משוטט ברחוב. אם הוא עשה משהו ליניב, היא
רצה הביתה עכשיו, לוקחת פותחן חשמלי ומרסקת את הצוואר שלו.
תחילה הייתה מבולבלת, יש לו מראה כה נערי. היום, בדיוק מה
שהייתה זקוקה לו, מבט אחד. היא זכתה לצפות בפלא היופי הנדיר
הזה שלו, במלוא עצמת עיניו. אולי היא עדיין קצת מושכת? דבר מה
מציק לה בכף הרגל. צלצול טלפון מטופש, הוא כל שהיה דרוש על מנת
להשיבה אל הקרקע. רמי מודיע לה, שהוא יאחר היום טיפה. הוא מאוד
מצטער שהוא לא יכל ללוות את יניבוש היום, והוא שואל איך היה.
הכל טוב, קצת התרגש, אבל מי לא?
השכן וכלבו הלכו לדרכם. "נדבר מאוחר יותר, טוב?" ירק רמי מעברו
השני של הקו, ופנינה חיככה את עקבה בכף רגלה השניה. מה זה
מתהלך על בהונותיה? היא לא הספיקה להסכים, והוא ניתק. אם הוא
היה מחכה עוד שניה אחת, היא הייתה מספרת לו, שהיא לא מוצאת את
יניב. הוא בטח היה חוזר הביתה מוקדם יותר והורג אותה במכות, או
שהוא היה נכנס הביתה מקלל אותה קצת ואפילו לא מפליץ לכיוון
שלה. סביר להניח שהיא לא הייתה צועקת כמו כל אישה רגילה. היא
לא הייתה קוראת למשטרה, כי זו בושה. היא ודאי הייתה בוהה מעבר
לחלון המטבח, ומכרסמת עוד חתיכת תפו"ד לא מבושל.
פנינה מרימה את החילזון, אשר טייל על בהונותיה ומניחה אותו על
בלטת אקרשטיין בקועה. יניב יהיה בבית, כשתגיע, היא יודעת.