|
אהבתי את הכובע האדום
על ראשה של הילדה בורוד
את צחוקה המתגלגל
את פניה היפות
את ידה האוחזת בבלון
את אמה המחייכת באהבה
את מה שהביאה השמש
והותירה חקוק בשקיעה
אהבתי את קולות המים
הזורמים במיזרקה
את ריח הכלור
את הטיית האור
על האדם שהזמין עוגה
את המדרחוב ההומה
את הקבצן החולם
אשר הביאה שעת הערביים
ושמרה לבינתיים בלבי
אהבתי את ריח הכביש
הסופג את הגשם אליו
ומפזר את ניחוח הבוץ
אל נפש עטופה במעיל
את הרמזור שנמנם על אדום
והאיש שחצה בכל זאת
את צפצוף הרכבים הצפופים
וקולות הרדיו הרמים
ואם אהבתי מדי
אז אהבתי
ואם שכחתי צרה לרגעים
ועולם על כתפיי לא מצא משענו
רק תמונות בלי מסגרות
חייכו לי ברוך
אז יהיו לי כל אלו מפלט
לימים כמו היום. |
|
|
מה זה הקטע הזה
שלכל אחד יש חבר
שנהרג בלבנון או
בשטחים? כל אחד
מתבכיין על זה
וכותב שירי
קינה, יאללה
יאללה יאללה, גם
לי מת חבר -
יותר מזה הוא
נרצח - ואני לא
עושה מזה כזה
עניין.
עמוס מהמוסד
חושב שרבין היה
חבר שלו או הכיר
אותו או שהנושא
הזה מצחיק
מישהו, חושב...
שיחשוב, לפחות
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.