אודה ולא אבוש מדי פעם בגבור עלי סקרנותי תוהה אני מה טעם מצא
הבורא לנטוע נקודה במקום עלום ומסתורי הכרוכה בגישושים
באפלה,ובצפייה לקריאה הגואלת שהנה אנו מתקרבים ומעוררים משוש
העונג הצרוף, אך דא עקא, אין קול ואין עונה ובת הזוג מתעטפת
בשתיקה מורטת עצבים.
מיואשים ומתוסכלים ממסע תור הארץ הזה ומחשבה ילדותית עולה
במוחנו לו לפחות היתה מנחה אותנו בחם-קר אולי היינו סוף סוף
מגיעים למנוחה ולנחלה.
ראו אותנו בני המין החזק כביכול,אנו כספר הפתוח הכל גלוי וידוע
ומה שרואים זה מה יש ומה שיש מנסים להצניע ומתחמקים מהחיוך הדק
המצטייר בזוויות הפה של בת זוגנו.
וכי לא די בכך שדרושות שנות חיים להבין את ראשן אם בכלל,תקע
לנו הבורא "נקודה" במערות אפלות ואתה בן אדם נידון לחיפושים
אינסופיים ולכשלון ידוע מראש.
ולעיתים מחשבה הזויה ומטופשת עולה בראש מדוע לא ברא "פסיק"
במקום "נקודה" אולי היו משתפרים סיכויינו.
ואולי מוטב "סימן שאלה"? ברור ונגיש, והיינו מצליחים לאחוז
בראש ה"סימן" כאחוז קשיש במקלו לנפח חזנו מדושני עונג וקריאת
אושר נמלטת מפינו כשיכווי המשכים קום, כרבולתו מאדימה מרוב
חשיבות וקריאתו נשמעת בכל השכונה.
וברבות הימים ובהתנערי מההזיות האלה וסימני יאוש מכרסמים בי
מגיע אני למסקנה שאין מנוס ועלי לקבל את הגזירה ומתנחם במחשבה
שזהו נסיון לבחון את כושר עמידתנו גם אם גופנו זועק לפרוק
מטענו.
בגבור תיסכוליי הירהרתי ביני לביני דואב על כשלונותיי למצוא את
המטמון הבליחה בי מחשבה שנראתה מטורפת תחילה ועם הזמן קרמה עור
וגידים ויום אחד בהיר פרצה בתוכי בצהלה פנימית ומשחררת וכמוצא
שלל קראתי: אין חיה כזאת ! הכל הבל הבלים, כל ההמצאה הדמיונית
הזאת היא עורבא פרח! זהו עונש שמוח שטני וקודח המציא ואנו
נדונים לחיפושי סרק כעין יגעת ולא מצאת!
ואולי, אולי הכל קשור ביסורי החיפושים כדי למצות את קסמי
ההנאה.
אך המחשבה תמשיך ותטריד, וכפי שנאמר בשינוי קל , יש או אין זאת
השאלה.
אני גמרתי, נקודה!