שוב הגיע הזמן לחשבון נפש
מושכת את הפלסטרים מהפצעים שטרם הגלידו
דוקרת בסיכה דקה
לראות אם ידממו.
פותחת את ספר הטלפונים
אוסף של אלף-בית ומספרים
בכל שם יש לי עולם, יש לי שמחה,
יש לי כאב.
מרימה את השפופרת לחייג
ומתחרטת,
מניחה.
מניחה לעוד פצע ושיניח לי גם הוא
שייתן קצת שקט!
לפחות ביומולדת.
עומדת מול מראה
בוחנת, מתבוננת
החזה, הבטן, הידיים, ירכיים...
(יש לי בחילה)
לא יכולה עוד להביט.
לובשת שימלה,
מורחת קצת צבעים
כי לא כל יום פורים,
לובשת חיוך ואהבה עצמית
ויוצאת לרחוב להעלות את המחזה של חיי.





(נכתב ביומולדת 2002)