אז עכשיו ארבע וחצי לפנות בוקר
ואני לא נרדמת.
כבר ראיתי טלויזיה, כבר עליתי לאינטרנט...
ניסיתי להירדם במיטה.

אתם מכירים את הימים האלה שאתם בטוחים
שאתם הדבר הכי מכוער שיש?

אתם מכירים את הימים האלה שאתם מרגישים שאף אחד לא אוהב אותכם
ולאף אחד לא איכפת ממכם?

אתם מכירים את הימים האלה שאתם מרגישים שאם לא תקבלו קצת אהבה,
תמיכה או סתם הרגשה טובה ממישהו אתם תשתגעו?

אני שוכבת במיטה ולא עובר רגע שלא חולפות לי בראש מיליון ואחת
מחשבות. מחשבות עצובות. רעיונות טובים לפעמים.
ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב. וזה מפריע לי. זה מפריע לי
לישון, זה מפריע לי לקבל ביטחון, זה מפריע לי לחיות!

אלוהים מה קורה פה? מתי ניהייתי כזאת? מתי הכל נהיה כזה מגעיל
ועגום ועצוב?

ואני כל הזמן מוטרדת ממה שיש לי לעשות, חובות, חזרות, עבודות,
שיעור נהיגה מחר באחת עשרה- לעזאזל מתי כבר יהיה לי
רישיון?!?!

ארבע שלושים וכמה ואני מול המחשב. "סוף סוף אפשר להוסיף יצירה"
אני אומרת לעצמי.
וואו...הלוואי שאני אירדם כבר.