עם הרבה תודה לדוד ארינזון שעזר בבנית הדמויות והתוכן        
 


1

הטרור שלי הוא שיגרה, או יותר נכון בשיגרה.
כשפיצוץ עז מפליח והורג כמה עשרות אנשים ויום לאחר מכן מתרחש
עוד פיצוץ דל יותר, רק הרוג אחד כמה עשרות פצועים, זה טרור
אמיתי.
אין מצב שאני אפחד מפיגוע, אני מפחדת מהזמן בין השורות, אני
מפחדת לעלות על האוטובוס הלא נכון, אני מפחדת להגיד לעצמי שעל
פצועים לא מתאבלים,  אני מפחדת למצוא מישהי מהחברות שלי שוכבת
בבית חולים מחוסרת הכרה ואיברים, אני מפחדת מאנשים עם תיקים
גדולים, אני מפחדת בשניות השקט שהסירנות מצפצפות בדרך לזירת
הארוע, אני כבר לא הולכת לשוק או למדרחוב, אני מפחדת מהמחסומים
של מ"גב, ומהאדישות שצפה בין האנשים, מחוסר ההבנה של מי שלא
מכיר.
מהפיגוע עצמו אני לא מפחדת, פיגוע זה בסך הכול בום.
אחר כך ניהיה ציורי, אבל כמה כבר אפשר להבין בציוריות שכול
העולם משתנה בדקה.
אולי חושוך לכמה שניות, אבל מהר מאד זה עובר. אני לא פצועה אבל
הידים שלי מלאות דם, אני יכולה לקום להסתובב אבל לאן ?. מולי
מונחת רגל ככה סתם בלי גוף שמחבר אותה לאנשהו. מסביבי מלא
אנשים מרוטשים, מלאי דם, חולים, קמים ומסתובבים כמוני. איזה
מין סטצנה זאת ?, על הרצפה מעורבב דם עם מיצים מגוונים,
הדוכנים שלא התרסקו לרצפה כשהם מפזרים ירקות לכול מקום, עולים
באש. אנשים עולים באש? אנשים בוההים באנשים שעולים באש, מישהו
מציע לי מים, הידים שלי אדומות. אני ניגשת לאחד מהאנשים שעוד
מוטלים על הרצפה הענים שלו גדולות מכוסות בדם שנוזל לו מהמצח,
אני נבהלת מסתובבת מהר, מסתכלת על עוד מישהו פצוע שהולך סביב,
מורידה את הסוודר שלי ונותנת לו והוא מעביר אותו למישהו שכוב,
אנשים מסכלים עלי, אני מסתכלת רק מסביבי לא על עצמי.
2 דקות עד שמגיעים האמבולנסים, אולי 3...

כול הדרכים מתנקזות למחסום.
כול אחד ראה בחיים שלו מחסום, אבל אף אחד לא זוכר ממש איך זה
נראה, שני קובנוסים עבים עם 2 חילים עם 2 רובים עם תור.
הם מסתכלים בחלון, מבט אחד והם יגידו ערבי או לא, אף פעם לא
ביקשו ממני לעצור לבדיקה אפילו לא כשתיקים ענקים ושחורים גדשו
את המושב האחורי של האוטו. כמעט כול יום אני עוברת במחסום הם
מוצבים בכול צפון מזרח ירושלים ותלפיות, בערבי שישי יש 4
מחסומים על כול סמטא במרכז תלפיות, ובצדק.
בימים שאין התרעות יש  פחות מחסומים, אני זוכרת באיזה יום היה
מחסום בכניסה לעמק רפאים בטח התרעה ממוקדת, מפחיד.

        2                                                  
         

אני עומד בצומת, המכונית מאיימת להתפרק אבל מה חדש. קבצן שחום
ומעווט מתקרב לחלון שלי, הפרצוף שלו מלא פייח והבגדים שלו
גדולים וקרועים.  אני מסתכלת קדימה שאני אסתכל עליו ואתן לו
לעשות לי רע? , ככה וככה אין לי גרוש על התחת בשביל עצמי, בטח
לא בשבילו.
החיים קשים לכולם, ובאמת מסכן, אבל הוא הכניס את עצמו לחרא,
והוא צרייך לצאת משם לבד.

כול אחד חושב שיש לו סטויות מיניות, בעצם כול אחד בטוח שיש לו
איזשהי סטיה מינית מסוימת ומדויקת שדבוקה אליו עוד מגיל 15
וקשורה לחוסר בילדות, ובכול זאת לרוב האנשים אין שום פנטזיה
מינית שסוטה את קוו התקן האנושי, זה די משעמם.
לי אין שום פנטזיה מינית שתחדש לאנושות, אבל אני אוהב לעזור
לבחורות להגשים את הפנטזיות המיניות שלהם, חרא נדוש אבל זה מה
יש.
בכלל סקס מכול הכיונים זה דבר מאד נדוש, אנשים יכולים לשמוע
סקס מאה פעמים ובכול זאת הם ישמחו לשמוע שוב, פורנו זה דוגמא
מצוינת, אפילו הסנובים אוהבים לשמוע סקס, אבל הם עושים את זה
בצורה מתנפחת יותר, עם הרבה נאדים מתחת לשולחן.
אמא שלי הייתה מקשקשת משהו על מכנה משותף נמוך ומיסחריות,
לדעתי זה סתם זבל, מזיינים אנשים בתחת, ובלב הם נהנהים זה
הכול.
גם אני נהנה, מה לא עומד מבחורה יפה ?

אני פותח אינטרנט באיזה אתר חדשות, תמונות  של 11 בספטמבר
מתנוססות ליד פרסומת נוצצת לטובטרג, שני בקבוקי בירה עולים
במעלה מסך בצבע ירוק זוהר ומנהלים שיחה אינטלקטואלית בא לי
לשתות פתאום, אז אני סוגר את המסך בכלל שחכתי מהכתבה שפתחתי
והולך למקרר לנשנש כוס וודקה.
בקיץ תמיד חם, דביק, ומגעיל, ממש חרא מעופפת.
אנשים הם צבועים, ממש כול איש ואיש על העינים שלו שהוא צבוע.
אני לא כועס על אנשים שהם צבועים ושקרנים כי ככה הם גדלו ככה
חינכו אותם. צביעות זה חרא בלבן, וחרא בלבן זה מושג שנכתב על
הצביעות.
מחר בבוקר יגידו כמה מצטערים על מאות ההרוגים באסון התאומים,
ואז כשיכתבו לך על זה באינטרנט ידביקו לך פרסומת כזו צבעונית
ליד, ככה שישר שתראה את אותה הפרסומת תשכח מכול האסון ויתחשק
לך בירה, ככה מנצלים שאתה מתענינן באסון ההוא ואתה נהנה מזה
למה ככה יש לך תירוץ להשתכר.
דופקים אותך בתחת ואתה מבקש עוד.

אני איש פשוט אני, לא מסתבך בשטויות המטומטמות האלה שנמצאות
בכול סמטה שניה, וככה החיים שלי באים עם יותר כיף, ואני מרוצה
מעצמי כי סך הכול מי יכול להתווכח עם כיף.
עבודה- באה בכיף
חברה- זין בעין
משפחה- רק כשחייבים
פוליטיקה- לעטוף בה את הדגים
חברים- רק כששיכורים
וזהו לא צרייך יותר בשביל להיות מבסוט, החיים שלי באים אלי
בסבבה.
               
        1        
       
מה אם לא הייתי קמה בבוקר מישהו בכלל היה מבחין בזה?,  ומה אם
סתם ככה הייתי דואכת ?
לעזאזל אני דואכת לאט, מאבדת עינין בשיחות כבר לא רואה צורך
להביא את מה שלא קיים מאבדת את האנשים שהיו פעם שלי מאבדת חוש
כיון, נעלמה מעיני  אותה נקודת מוצא בה התחלתי  גם המזרח
והמערב כבר לא ברורים וידועים מראש הצורך לדבר לחיות להתקים
הוא כבר לא שם, בנוסף גם התחושה שיש סיבה לקום בבוקר מזמן
נפסקה ואיתה התחושה שיש להמשיך את היום, מוצפת עצב כרוני פנימי
בלי סיבה חיצונית החיצון כבר לא מענין אותי, עם העלמת העולם
החיצון נעלמת גם התקווה להצלה כי אני כבר אין בכוחי לכלום.

אני נמצאת על פרוסת לחם, חתוכה מכול הכיוונים, יותר מלאה
מנקניק, יותר מרוחקה ממיונז, יותר טעימה מאנשובי, יותר שרופה
משרוף, ומכול מקום שרוטה.
בא לך לאכול אותי בשמחה, אותי זה לא מענין.
מחופשת לליצן, נפלה אדרתי, אני רוצה רגש, אני צרייכה רגש, אני
דורשת רגש, תביאו לי רגש, חסר משהו פנימי.
ליד קו החוף שני גלים מתחברים לגל אחד, זה מתחיל כמה מאות
מטרים מקו המים כששני גלים קטנים מתקדמים קדימה והצידה באותו
הזמן עד שהם נפגשים באמצע ואז הם מתקדמים יחד לחוף אחד ממלא את
החורים של השני, לפעמים כשהם מתנפצים הם זוהרים בלבן. אני
אוהבת לשבת בלילה בחצר של הבית של אמא ולהסתכל על הים שעות,
מיצידי עד שלא ישארו גלים, אני בבית.  סך הכול החיים הם כאב
תחת רציני, ומידי פעם צרייך הפסקה. אמא הציע ללכת לפסיכולוג
אבל מאיפה אני אוציא את הכסף.


         2

שברון נפשי  זה קשקוש בתחת, תירוץ של אנשים שלא מסוגלים לקחת
אחריות על החיים שלהם כאלה שדופקים את עצמם פעם אחרי פעם
ונשארים עם עינים עצומות כאלה שלא אומרים שהם מכוערים ומחכים
שנסיכה תמצוץ להם תזין, כאלה אני לא אוהב.
למי יש כוח לשמוע כמה כולם לא בסדר וכמה העולם אכזר, אשכרה
משעמם.
תבכה תבכה אולי תקבל צומי, ואולי סוף סוף מישהו יביא לך את מה
שאתה צרייך לבנות לבד.
מצחיק שנראה לך שזה יהיה אני, כי לי לי לא אכפת ממך, אתה אפס
שנתלה על העולם קרוב אלי אבל לא נוגע בי, נראה לך אני אתן
לזוהמה כמוך ליגוע בי, אשכרה מיליון כדורי ליכלוך תלוים באויר
רוקדים אחד עם השני מחליפים מקומות, כול פעם אחד אחר בא אלי,
אבל אני מלך אני, שוכח מהלכלוך תוך שבוע בשביל להתעלם מליכלוך
חדש.
ושלא תגידו, לוזרים אני אמרתי תתרחקו ממני.

מגיע הביתה, מכניס ארוחה למיקרו, ונכנס למקלחת, הולך לאכול מול
הטלויזיה, עושה כלים, הולך לישון, קם תוך שעה.


     1

"בלינד דייט, עוד אחד, לא נמאס לך כבר?".
"לא"
אני יוצאת לעוד בליינד דייט לא מוצלח שדנה תשדך לי, באמת שנמאס
לי מזה אבל ככה זה החיים, רכלניות מטופשות נהנהות ואני מנסה
מנסה למצוא איזון בתחום אחד לפחות.

     2

דנה לא מצאה מישהו לדייט עם חברה שלה, אז היא ביקשה ממני,
וחפיפ דנה היא כוסית עולמית. אז אם אני אעשה לה טובה, אולי יום
אחד היא תעשה לי טובה...
הכי גרוע יהיה לי זיון עם פרה מכוערת, גם לא רע.

     דיאלוג

1- אני כבר לא זוכרת מתי היה קר פעם אחרונה
2-  לא היה שלג בינואר?
1- היה, אבל לא היה קר
2- שוב מדברים על שלג אשתקד
1- יהיה גם השנה
2- יהיה

-צעד אחרי צעד, הוא לא נראה לי כזה דפוק אני סוכבת אותו איתי
לעוד כוס קפה.
-צעד אחרי צעד, היא נראת לי משעממת תלותית וטיפשה, אבל אולי
הסקס יצא טוב.
-להזמין אותו לכוס קפה?
-אם את יודעת לעשות קפה, מן הנימוס שתזמיני.
-החדר שינה מאחורה, מענין איזה תחתונים לבשתי.
-הבית מבולגאן מידי בשביל בית של בחורה.
-עכשו להכין קפה, למי יש כוח
-קפה נחמד דווקא, אפשר לשבת פה ולשתות כמה כוסיות.
-אולי לחכות
-שטויות אני מזיין אותה
-הסקס טוב
-אחרי מחר דנה תיהיה חייבת לי טובה.

   1

עוד פעם נדפקתי, זיין והלך, לפחות בזה לא הספקתי להתאהב למרות
שהיה בו איזשהו חן עדיין.