זה נח,
וזה נרדם -
או לפחות נראה כאילו.
וזה שוכן
מסביבך
ומחכה להפוגה
למרווח בשריון
להירדמות בשמירה
כשהחיים פתאום לוקחים
את כל המגינים
בשנייה שלאחר התאונה -
או כשאמרה לך שהיא עוזבת אותך -
כשהפטיש מרסק את המסיכה -
ואז זה נוזל לתוכך,
בין הסדקים,
וממלא אותך בין רגע
כמו בקבוק שנשבר בקרקעית הים
והאוויר שמילא אותו בורח למעלה
והמים בלי רחש נוטלים את מקומם
כאילו האוויר לא היה מעולם-
כך נעלמות האשליות שלך
וכך נאלמות המחשבות, הדאגות,
השטויות שלך,
ואתה נותר חשוף לעולם
שחיכה כל כך בסבלנות -
אבל לא חשוף כמו התחפושת והמסיכה,
אלא חשוף כמו התולעת שמתחבאת בתוכך
מתחת לקליפה, במעי הרובוט -
ההיא שכותבת לך את כל השורות
ומשאירה אותך ער ומתהפך בלילות
ומנסה להשכיח את מה שאתה מסרב שלא לזכור
היא מתפתלת וטובעת שם במים הקרים
בסרקופג שלא מזמן שמר עליה בחיים
ואין יותר להתחבא כי הרובוט התקלקל -
היא תיאלץ להתמודד ללא תחפושת ופנינים
וכשעכשיו הזמן אמת ואין גם דעת להסיח
מה יקרה כשיראו את האסון שהתרחש
כשתפנה אליך עין ותראה אותך עומד
ובמקום פניך מזדחל לו האתה שבאמת |