עת הכל חלף, עת הכל עבר,
הו אז נקלט, ולו במאוחר :
הן הכל, הכל נגמר,
גם המתוק היה למר,
ומאום כאן לא נותר.
אין דבר, אין דבר,
אם היין היה לדם,
לעצמו אמר אדם,
הנני ואלך. אהיה להלך,
אלינה בכפרים,
אשכימה לכרמים,
נדבות אקבוץ בדרך.
רק ענין של שעות,
לא תועלנה דמעות,
לא תועלנה מעות,
לא בכי ילדים, לא אדרת המלך.
שבעתי פקחים, שבעתי אוולת.
שתקו סוף סוף :
רעשכם דועך אל השקט,
את שפתי הרוח נושקת,
את שפתי צורב המדבר,
וכאן אין לי דבר, אין לי דבר.
לכן אני הולך. אין אני ממהר,
אבל הטוב שרוי במקום אחר.