אף אחד כבר לא מרים דגל לבן. לא נכנעים יותר. התייאשנו
מהכניעה, אז בחרנו בהכנעה וניצחון. ניצחנו, כנראה. אולי עוד
נתייאש מהניצחון המזהיר ונרים דגל לבן יום אחד. בלי אזהרה, כמו
בימי החסד בספטמבר, כשהמציל בחוף יכול להבחין בנצנוצים כחולים
של ים צלול וקו האופק חד ונקי.
ביום הזה נרגע כולנו, ונחליט שזה לא נעים לנו, הניצחון הזה,
נחליט שזאת לא צורה לחיות בארץ, בעיר, בשכונה, בכביש, בבית
שלנו, וניכנע. נוותר על העקרונות שלא בחרנו, על הדעות שלא
אימצנו. נבחין שאנחנו חיים כעיוורים, משוכנעים עוד טרום לידתנו
שככה זה ואין אחרת. חובה למחות, חובה מלחמות, חובה אויבים,
חובה להשכים לקם להורגך, חובה לזכות, חובות לזכויות, טוב למות
בעד ארצנו, זהו מקומנו, אנחנו צודקים, כשמנסרים עץ עפים שבבים,
לא היו מחדלים, וועדות החקירה מזכות, הטובים מול הרעים, מעטים
מול רבים, האמת מול השקרים, הרוצחים מול המאמינים, אנחנו לא
כבשנו, לא היינו לא ראינו, לא פתחנו שערים, לא אפשרנו מרחץ
דמים, לא נפגעו חפים, לא נפלו בתים על יושביהם, לא הרגנו
ילדים, רק הרבצנו לשכנים.
את הדגל הלבן תרים המדינה החזקה יותר, זו המזינה את אזרחיה,
והם אותה, זו המנוהלת בידי גופים המשרתים את הכלל, מחוקקים,
שופטים ומבצעים, מדינה שמנהיגיה מבינים היטב את המשמעות של
התיישבות במקום אחד, בניית בית. המדינה שמבינה שאנשים הם
אנשים, ותטפח אותם מעתה ואילך למען רווחתה ושלומה. המדינה תהיה
בטוחה בעצמה ובקיומה, מספיק כדי לא להיתפס לפחדים קדומים של
כליה, ולהתנכל בשיטתיות לכל איש או אישה שמראה פניהם מזכיר את
האויב. מדינה שאזרחיה בוחרים עבורה להניף ראשונים את הדגל
הלבן, המסנוור בכנותו: אנחנו נכנעים. אנחנו רוצים שקט. לא
שלום, לא עסקים, לא  נתיבי אוויר, לא מקומות ספציפיים וגבולות
מטושטשים, לא גבוה ולא נמוך. רוצים להישאר היכן שאנחנו, בדיוק
כאן, נזוז ממקומות שגזלנו והפכנו לשלנו ובבקשה, קצת שקט. לא,
לא קצת יותר בשקט, לא שקט יחסית לספטמבר שנה שעברה, פשוט שקט.
אפשר שקט?
כל אחד ישאר במקומו עכשיו. נעבוד ונלמד, נלך לים, נשחק מטקות
או נאכל ארוחת דגים, נעבוד בהיי טק, נעשה תיאטרון, נארגן רכבת
לאילת, כדורים פורחים מעל נחל איילון, נשפץ בתים, נוסיף חוגים
למתנ"ס, ספרים לספריה, נלמד ספרדית, יידיש, סנסקריט, נתחתן,
נביא ילדים, נלך להורים, לדודות, לדודים, נשיר שירים בחגים,
נזמין פיצה עם זיתים, נעשן סיגריות וסמים קלים, נעשה מדיטציה
בחוף המתופפים, מדורה בל"ג בעומר עם כל הילדים, נלמד היסטוריה
של העמים מסביב, נלמד את שפתם, נכיר את משפחותיהם, נחליט
שרואים מעכשיו ונסלח להם ולנו, ונראה. ונחיה ונראה.