בימים אני שלך
תחושת החולין
ועול קיומי
מחזירים אותי אל הקרקע
אל המציאות
אליך
אל חמימות הקורים האלו
שאנו טווים שוב ושוב
כנגד אילו שנפרמו.
בימים אני מהרהרת בך
בנפש מתונה
עוקפת בזהירות
את הדרמה
הממתינה לי בפינה.
בלילות אני יוצאת מן הקורים
בלילות אני שותה
נמלאת קדושה
ומקפצת לצוד ריגושים.
בדמות המפתה
שואבת תשוקה
מכל מה שנקרה בדרכי.
ואחר,
מתרחקת, מסויגת
נשמרת מחיכוך
שיכול להעיף ניצוצות
פן אשרף בלהבה הזאת
שמלהיטה את דמיוני
פן ישרפו כליל
שאריות קורי האהבה
שנתלשו כשנחפזתי לצאת
ודבקו בבגדיי.
יהיו הם עדות
מוטלים על הרצפה
ליד מיטתי
מפיצים את ריח זיעתי
ואני לבדי
מלאה באדרנלין
וחושניות לא נגועה
מתפרקת בדממה. |
