[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רחל קנופ
/
חוויה בלונדון

יצאתי משדה התעופה היתרו ואותתי למונית אשר תיקח אותי לעיר.
נשמתי נשימה עמוקה, סוף סוף הגשמתי חופשה מהכל ומכולם!,  אני
זקוקה לזה, מספיק, לחשתי לעצמי "מרגע זה אני מתנתקת מהכל
ומכולם ומתחילה את חופשת סוף השבוע שלי".

החלטתי שבחופשה זו לא אתכנן דבר!  ההפך הגמור מעבודתי הדורשת
דיוק.
מסרתי לנהג את כתובתה של חברתי שוש שמתגוררת בלונדון שנים רבות
ואשר נדבה לי את דירתה בהיותה היא עצמה בביקור בארץ.

נהג המונית הפעיל את המונה ותוך כ-25 דקות הגענו למקום. כבר
בדרך החלטתי שלא אתמקם בדירה בהגיעי אליה אלא אצא "לשאוף אוויר
צח".
הגענו לרחוב לקסינגטון 29 , שלמתי לנהג ועליתי לקומה ה-5.
בדירה, הנחתי את מזוודתי בחדר השמאלי עם המרפסת הקטנה, התקלחתי
שתיתי קפה , לבשתי לבוש ספורט- אלגנט ויצאתי לרחוב.

מזג האוויר היה קריר ונעים, שוב נשמתי נשימה ארוכה כנראה שאני
באמת "בקצה" והחופשה הזו באה בזמן...

עשיתי זאת! הצלחתי להימלט מבלגן סוף השנה, מהבית על
מחויבויותיו והרבה תודות ל -דן אשר הבין כי אני מאוד זקוקה
לחופש ומיד.
לא אשכח  את הריב עם שכנתי ממול שפערה את פיה בתדהמה משום שלא
הכירה אותי סוערת שכזאת  (גם אני לא)

השעה הייתה 12:30 בצהרים, התחלתי לצעוד ופתאום מצאתי את עצמי
מול נשיונל מוזיאון! לבי החל לפעום בהתרגשות, אהבתי להסתובב
במוזיאונים, לחוש את האווירה ולשקוע באומנות מכל הסוגים. ידעתי
כי יש תערוכה של רמברנדט ומאוד רציתי לראותה.  נכנסתי פנימה
לעולם אחר.

וכאן עברתי מאולם לאולם בהנאה מוחלטת וברוגע ולפתע , קפאתי על
מקומי! ממול בקצה השני של האולם עמד בחור בשנות השלושים + ,
נשען על עמוד שיש ענק ומסביבו קבוצת אנשים, כולם לבושים הדר ,
מעין משלחת או משהו דומה.  מדי פעם אחת הנשים התכופפה לעברו
כאומרת סוד . הבטתי בעיניו השחורות אשר את מבטו לא אשכח לעולם!
והוא, הביט בי! התחלתי להרגיש לא בנוח, החלטתי לזוז לקצהו השני
של האולם והתחלתי להתבונן בתמונות נוף ואישים מהמאה ה-16 שכה
אהבתי.

מדי פעם "הגנבתי" מבט לעבור של הצעיר אפילו מרחוק יכולתי לראות
את  החליפה המהודרת שלבש מעל לחולצת המלמלה הלבנה. כל כך אהבתי
את המראה הזה שלא שמתי לב שהתקדמתי לעברו צעד אחר צעד. עדיין
היו אנשים סביבו וככל שהתקרבתי חשתי את מבטו אלי.

לבי החל להלום בפראות, נו, תירגעי, אישה נשואה את..  אך לא
יכולתי אחרת, הסטתי כל מחשבה הצידה, לא עניין אותי דבר! אני
חייבת להתקרב יותר! וכך לאט לאט התקרבתי והייתי כולי שקועה
בצעדי ההתקרבות שלי כשפילסתי לי דרך, עתה הייתי מאוד קרובה
אליו. התחלתי רועדת מן רעד לא רצוני שכזה.. וקיוותי שאף אחד לא
מתבונן בי.

החלטתי לעקוף אישה "רחבה במיוחד" שעמדה בדיוק לפניו והחלטתי
לגשת מצידו השני אך עלי לעבור את החבל שאוסר על כך, היית חייבת
לדעת את שמו לפחות! הייתי כבר צעד אחד ממנו כשרגלי האחת נמצאת
בצד השני של החבל, כאשר הרגשתי יד כבדה על כתפי! קפצתי בבהלה
והסתובבתי לאחור.

מיס,  אמר לי המשגיח אסור איסור חמור להתקרב כל כך לתמונה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פעם הייתי בתוך
אשה!

נו...
בחיי...
באמא שלי!





הבתול.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/10/02 11:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רחל קנופ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה