בקור המקפיא של המזגן
אני צופה בטרמיטים
המכלים אט אט את החדר בו אני שוכן.
בשורות ארוכות הם הולכים וחוזרים,
אט אט את כל החדר מכלים.
אני שוכב על הרצפה
שעוד קרה מהמזגן שדלק,
הם נוגסים גם בי,
אבל מזמן כבר איבדתי תחושה
או איזשהו רצון לדעת.
וככה כל עולמי נאכל על ידי נמלים אדומות.
ביס אחרי ביס אחרי ביס. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.