אוגד נב רחש / בבואה מציקה |
אבל מהמראה מביט אלי מישהו אחר.
זה לא אני, וזה גם לא ממש מישהו שאני מכיר,
סתם אחד, אולי הוא אפילו לא ישראלי.
הוא מביט אלי וכנראה שגם הוא לא מרגיש שייך לבבואה שלו,
זאת אומרת, אלי.
הוא מקמט את מצחו ובלי מילים הוא מזכיר לי ששכחתי משהו.
ואני, אני צועק לעברו, מקלל את הוריו, מדבר ברכות,
אך לשוא.
הוא לא רוצה להזכיר לי את מה ששכחתי.
ולך תתוכח עם אידיוט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|