ימי גשם כבד, ימי סופה.
השמיים השחירו והעצים עומדים עירומים
חרון אפו של האל מכה שנית בארץ,
ברק מנתץ את התקוות,
רחובות זועמים עומדים ריקים מאדם,
וכלב הולך עם הזנב בין רגליו,
משקע כבד של מים רעים
מאיים על הרגש,
גם הציפור כבר לא לבנה,
השחירה היא מהסבל, עייפה מלנדוד,
רוצה לנוח בקן שנחרב מהרוח
רוצה רק לנוח.
לברוח זאת לא אפשרות אין לאן,
הכל כבר מת או בתהילך קשה של גסיסה.
הקשת בענן החליפה צבעים כמו זיקית,
משתלבת בנוף השחור בלי צבעים חמים
קרה כמו הרוח הנושבת בחוץ.
ימים גשומים, ימים של סופה.