שנינו יושבים, במיטה בחדרי
בחוץ יום כיפור, ראשי על כתפך.
בין רגליך גיטרה,
ידייך פורטות בה צלילים ענוגים
את מנגנת מנגינה זרה לי, מנגינה שזרה גם לך,
אך נראה ששנינו מזהים בה מאפיינים מוכרים.
ידייך רכות
וציפורנייך ארוכות
אך מנגינתך שגויה, מלאה טעויות.
וכל זיוף קטן, לאוזני הוא כמו שטן.
אני מנסה לעצום את עיניי,
לא לשמוע,
אך לעולם לא אוכל.
ואילו את כה שלווה, אחרי כל טעות ממשיכה,
כאילו לא הבחנת בה כלל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.