רומן רוזנבלט / הגיע הזמן |
ולחשוב רק עלייך כל הזמן,
מלחלום שוב ושוב על עינייך,
די, מספיק, אך הלב לא מוכן.
ודמותך שאט אט נעלמת,
שוב קורמת לה עור וגידים,
מחכה שתאמרי, אבל את אילמת,
ולי מזמן נגמרו המילים...
וכך נותרנו שוב שנינו,
עומדים משני צדי האהבה,
ומסך החיים יורד על ראשינו
רק חבל שחיינו אינם הצגה...
כבר עייפתי מלראות את פנייך,
הכאב כבר לשכוח מוכן,
לא אחלום עוד בליל על עינייך,
ולבי עוד ילחש - זה הזמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|