אני שונאת את שיעורי המתמטיקה האלה. כל פעם אחרי שיעור כזה אני
מרגישה כמה הצד הזה של המוח, שאני לא זוכרת עכשיו אם הימני הוא
הריאלי או השמאלי, לא פועל אצלי טוב כל כך. אז מה! את החשבון
במכולת אני יודעת לעשות, כמו שתמיד המורה חנה בכיתה ה' אמרה
לנו תמיד בתשובה על השאלה (שמשום מה לא נראית לי כל כך ילדותית
עכשיו), "למה צריך ללמוד חשבון?".
אני הולכת וחושבת לעצמי שגם את החשבון במכולת אני לפעמים לא
עושה כל כך טוב. אתמול גיליתי שהקופאית בסופר חישבה לי שתי
בקבוקי קולה במקום שלוש. במקרים כאלה, מזל שאני לא טובה בזה.
תמיד ידעתי להסתכל על החצי המלא בכוס. חצי זה קשור לאחוזים.כמה
זה 13% מ- 534?
אני מנסה לאתגר את עצמי ולפתור את המשוואה שבטח כל הסטודנטים
עטויי חולצות הפלאנל שכבר מזמן נעלמו אפילו מהמתיימרים להיות
דיסקוטקים בקיבוצים, ידעו לפתור בשנייה ואפילו יוסיפו גיחוך קל
ומזלזל. ואם אני אנסה לשמור על מעט כבודי העצמי ואנסה להוכיח
שאולי במתמטיקה הם אוכלים אותי אבל על הסרט האחרון של פון
טרייר הם לא שמעו אפילו, הם תמיד ידעו גם על זה יותר ממה שאני
בניסיון להיות תרבותית/אשת רוח/מגניבה/שמאלנית/פלצנית (מחק את
המיותר) ממני ואפילו, את האמת, זה גם לא ממש עניין אותי לדעת
מזה אף פעם. 13% מ-534.
-"מה קרה נילי? הכל בסדר?"- מפתיע אותי קול בס גברי. יד מונחת
על כתפי ואני מרגישה את החום היצרי של הגבר המבקש לגונן עלי
מציף אותי בגלי חום. אני מסתובבת ומנסה לנפנף בשערי, תוך
ניסיונות להיזכר אם אתמול או שלשום חפפתי את ראשי ואם עישנתי
הרבה היום והריח נדבק. (למרות שאישית אף פעם לא הרגשתי "ריח
של סיגריות" בכלל מאיזשהו שיער, אבל זה לא חוכמה גדולה כי אני
מעשנת די כבדה).
"אה.ניר.מה המצב?"- ניר, לומד איתי בפקולטה. סה"כ בחור נחמד
ומצחיק, אבל קטן כזה עם אף קצת ארוך ולפעמים מגיע עם איזה מעיל
שגורמת לי לחשוב שאם הוא הלך לחנות, בחר אותו בהכרה מלאה, שילם
עליו ועוד מעיז ללבוש אותו כל יום כמעט, אז עדיף שאני לא אדבר
איתו בכלל. אבל הוא מצחיק כזה ובפקולטה המשעממת שלי, צריך
להתפשר. לפעמים. איפה הם הבחורים שאני מאבדת כל יום ברחוב? למה
הם לא מנסים להגן עליי מכוחות השחור המתמטיים שמנסים להגיע עד
לאחרון התאים האפורים שנשארו לי בראש?
-"את נראית כאילו קרה משהו רע? מה פרסמו ציונים בחדו"א?" בדיוק
מה שהייתי צריכה לשמוע כשאני מנסה למצוא את הסיבות למה אני לא
פוגשת את גבר חלומותיי, שיהיה חתיך ושרירי וחכם ועשיר ומצחיק
ושבנות יעשו לו עיניים ואני אתעצבן, ועל כל נחמדות שהוא ידפוק
למלצרית בפאב אני אעשה לו פרצופים כל הדרך הביתה (שיתחנף! מה
קרה?), וכשהוא יעשן יותר מדי גראס אני אעשה לו "נו-נו-נו" אבל
תמיד אצטרף בסוף, ואם הוא יחזור מאוחר אני כבר אדמיין על
הכוסית שהוא פגש בפרישמן והוקסמה ממנו כמו שאני הוקסמתי
(בינינו- מי תגיד לא לג'וני דפ?) ו"היא הייתה כל כך מיואשת."
שהוא הלך להחליף לה את המנורה בסלון, ופתאום מתקשרת איזה
"מיכל" והוא זורק לי משהו על "מישהי מהעבודה" וש"כנראה גם מחר
הוא יצטרך להישאר עד מאוחר"- אז למה אני לא פוגשת גבר כזה???
ורק כל מיני בחורים שאולי והם נחמדים, אבל רוב הזמן מעצבנים,
ולמה דווקא אליי הם נדבקים? ולמה אני "נראית רע"? איך הוא
מעז!! אתמול או שלשום חפפתי! והחולצה החדשה מ"זארה" היא פיפי?
מה הוא מבין החננה הזה.
"ניר! אם אין לך משהו טוב להגיד אז אל תגיד!" נבחתי על המסכן.
-"לא. היה לך פשוט מבט רציני כל כך שקצת דאגתי." חייך
בהתנצלות.
עכשיו הבנתי הכל. מה אני אגיד לו שאני לא מצליחה לעשות 13%
מ-534? ומה אם הוא ישאל אותי למה לעזאזל אני עושה חישוב כזה
בראש, באמצע המסדרונות באוניברסיטה? מה אז אני עונה? מה איכפת
לי מה אני אענה לנודניק הזה?. אני מעוצבנת קצת. אני אנסה
להרגע, כי הרי עצבים לא עושים טוב לעור הפנים.
בכל זאת הוא דאג לי ואני על טוב לב לא שופטת. חבל שאני לא
שופטת כי אז הייתי מוצאת חבר בצ'יק. אפילו ניר הזה, הוא סך הכל
מצחיק נורא, וזה חשוב והוא חכם ולפי האוטו שלו אז כסף זה לא כל
כך בעיה, ולמרות שהוא נמוך גם אני הרי לא כל כך גבוהה, אפילו
אם עקבים (אני יותר תמירה מגבוהה) והאף שלו דווקא מתאים לו
לפנים.אף קלאסי כזה, יווני. ואת הבגדים אני אקנה לו ובסוף הוא
ילמד כמה טעם טוב בבגדים חשוב בחיים, בייחוד לי, לאישה שהוא כל
כך מעריץ.
חייכתי. " נירי!" - הגבתי במתיקות לא אופיינית, "מה זה סליחה!
לא התכוונתי להתנפל עליך. סתם שיעור מבעוס היה עכשיו!".
-" אבל את מסתדרת, נכון?" (איזה מתוק)
"כן, בטח"
-" את יודעת" גמגם קצת "את בחיים לא יכולה להראות רע.הגזמת
קצת."
אני חושבת שהסמקתי קצת. אולי אני צריכה להתפשר. אולי זאת בכלל
לא התפשרות. הרי בגיל 40 כולם נראים אותו דבר, עם כרס ושיער
מדולדל, אבל הוא לפחות לא יעיז לרדוף אחרי פרגיות צעירות כשאני
צריכה להשכיב את הילדים לישון. ואם אני אבקש את הפייס-ליפטינג
בגיל 50, הוא ישר יממן את זה ועוד יוסיף ויאמר שלדעתו אני הכי
יפה בעולם. מה אני צריכה יותר?
רגע! מי נעצר לידינו ומדבר עם נירו'ש? מממ.הוא דווקא נראה לא
רע בכלל.
-" ניר, אני רואה שמאז הצבא השתנית, אה אחי. מתחיל לדבר עם
בחורות שוות ולא סתם גמדות כמו זאת'י מהבסיס, חיה, אה?" מה
נירי היה מסתובב עם כוניפות? איזה מין שם זה חיה? אני בחיים לא
הייתי מדברת עם בחורה בגיל שלנו שקוראים לה חיה. מי קורא לעצמו
"חיה" במאה ה-21? לסבתא שלי קוראים חיה אמנם, אבל היא בת 72
עוד מעט.
-" אני תומר ואני אומר לך אל תאמיני לשום מילה שהניר הזה מוציא
מהפה, אולי הוא נראה שקט אבל הוא חיה לא נורמלית!"
אלוהים! רק שלא יחשוב שאני חברה שלו או משהו, סתם מכירים
מהפקולטה. תומר,תומר,תומר, אני אוהבת את השם הזה, זה שם של
אחלה בנאדם. אני מתמתחת ונעמדת זקוף, גם מבליט וגם הוא בטח
יחשוב שלמדתי 10 שנים באלט בתור ילדה ורקדניות הן גמישות והמוח
של הגברים בטח משתולל על זה. אני מפשפשת בתיק ומשחקת אותה
מחפשת מישהו כדי שיחשוב שאני סתם עומדת שם במקרה, עם הניר הזה,
ואני בדרך כלל עסוקה נורא ושגם עכשיו אני בדרך ל.
-" יאללה ניר, מתאים לך נשתה איזה קפה, יש עוד איזה רבע שעה
הפסקה! ושגם-" (יא! הוא שם לב אליי! איזה כיף לי!)
-" זאת נילי, תכירו- תומר, חבר שלי מהצבא" אומר ניר בנימוס.
-"גילי תבוא! (הוא פונה אליי. איזה עיניים יש לו!) אני מזמין
אותו רק בגללך (לוחש לי בשקט. מי אני שאני אתקן לו את השם.
אחרי הכל, מי קורא לעצמו נילי היום?)
ניר ממלמל משהו על זה שהוא חייב לטוס לשירותים ומעצבן אותי
כשהוא מזכיר לי שהשיעור הבא הוא בבניין הרחוק ושפרופ' קלמן
תמיד מגיע שתי דקות לפני השיעור ו"מה זה מתנקם במאחרים!". אני
מאוהבת בתומר הזה, שייקח אותי לירח מצדי. רואים לפי הכתפיים
שהוא משקיע בעצמו.
אני מחייכת בביטול. "אני לא יודעת, תכננתי להבריז במילא."
ניר ממלמל מילות פרידה ותומר מחייך אליי ומסתכל לי בעיניים.
אלוהים! אני מרגישה איך הוא מפשיט אותי במבט הזה. איזה מבט
ממיס. בכל זאת יצא משהו טוב מהניר הזה. איזה עיניים חודרות.
אבל משהו במבט שלו מוזר, כאילו הוא מביט דרכי. איזה צמרמורת יש
לי!
-" היי! טלי!! טלי!!!" תומר צועק פתאום ואני מנסה להתעשת
ומסתובבת לראות לאן הוא לעזאזל מסתכל.
-" טלי! איפה היית בשיעור ב-8? את מכירה את גילי? אנחנו בדרך
לקפה.. בא לך? (מה הוא שם ידיים על המותן של הבלונדינית, מטר
שמונים הזאת. היא בטוח מטומטמת.
" .נילי." - אני ממלמלת. הטלי הזאת. מאיפה היא צצה ואיך היא כל
כך רזה? -" חבר שלי יהרוג אותך בסוף עם הפלרטוטים האלה,
תומי.."
מה היא קוראת לו תומי? הם מדברים עכשיו על איזה עבודה שיש להם
להגיש ביום שלישי ואני מרגישה מטומטמת. תומר זורק לי משהו
בסגנון של "איזה מזל שנזכרתי בזה. אין לי כלום מוכן עוד!".
תומר והפריחה שלו הולכים לספריה. יופי. במילא אם זה הטעם שלו
אז הוא לא מתאים.
אני מתחילה לרוץ. פרופ' קלמן יהרוג אותי! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.