היא מפחדת מהכל, אפילו ממני לפעמים. הפחד שלה כל כך מרתיע עד
שלפעמים אינני יכולה להתאפק ואני מוציאה את כל העצבים שאפשר
עליה, ואז היא מפחדת עוד יותר. כלואה בתוך בועה בלתי נראית כזו
וזקוקה למגע אדם שיושיט לה יד ויפוצץ אותה. אני ניסיתי, באמת
שניסיתי. כבר עשר שנים שאני מנסה לגרום לה להפטר מהפחד הזה, אך
ללא הצלחה. הרבה כבר ניסו פניי ואחריי,כמו ההורים שלה,  ויש את
מיכל שעכשיו גם היא מנסה בכל מיני דרכים מוזרות כמו להגן עליה,
להפטר מהפחד.

אני הייתי מושיבה אותה בחדר סגור, ומקרינה לה סרטי שואה כל
היום. אחר כך מחברת אותה לרדיו שהתחנה היחידה שהוא קולט זו
תחנה שמשדרת חדשות כל היום. ככה שני פחדים שלה היו כבר נפתרים.

בקשר לפחד והסלידה שלה מאנשים, אני עדיין לא יודעת מה לעשות.
אבל בטוח שעוד יבוא לי איזה שהוא רעיון.  
פעם חשבתי שהכל נוסע מדימוי ובטחון עצמי נמוך, בגלל הורים
שחסכו ממנה את העולם האמיתי ופינקו אותה עז זוב דם. ואני אומרת
זוב דם, כי בסופו של דבר לשם זה יוביל. היום אני כבר מבינה,
שבטחון עצמי זו אל הבעיה העיקרית שלה, כי הרי לא תפחד לענות
לאנשים ולהיות רעה אליהם בלי לחשוש. מפחדת מהמציאות. והמציאות
כל כך גובלת בדמיון.

את הפחד שלה מהמציאות אני לא ממש יודעת איך לפתור. אני מנסה
להסביר לה לפעמים, שהמוזיקה של החדשות והמילה 'היטלר' לא יעשו
לה רע ולפעמים אפילו צועקת כל היום. רק שתצא מזה .
אבל עכשיו כבר ויתרתי, אני אתן למיכל להמשיך. לפעמים גם מיכל
צועקת עלי שאני רעה אליה ולא עוזרת לפוצץ שום בועה אלא להיפך -
רק מרתיעה אותה. אבל באמת שאני ניסתי לעזור, ואולי אני כזו רעה
כי אני בעצמי מפחדת מהמציאות לפעמים. זקוקה ליד אדם שתפוצץ לי
בועה קטנה משל עצמי.