קרה לכם אי-פעם לשמוע את המשפט הכל-כך שקרי הזה?
אני בטוח שכן, כי אם לא, לא הייתם קוראים את זה עכשיו.
ועכשיו אתם בטח תשאלו את עצמכם מדוע הוא שקרי?

ובכן, זה די פשוט להסביר, נלך צעד צעד.
קודם כל לשמיים אין גבול.

זה לא יכול להיות שלא יהיה גבול, תמיד חייב להיות.
הרי אמא למדה אותנו את זה לא? "לכל תעלול יש גבול"
אבל האם היא באמת צדקה? או שמא אין בעצם גבול ושקרו לנו כל
הזמן הזה?

בעצם אין ממש גבול לשום דבר.
זה הוכח מקצועית ונפשית.

ספורטאים שוברים שיאי עולם מדי שנה.
הפשיעה גוברת ונעשית בדרכים שונים.
אנשים חולים במחלות חדשות.
המדע מתפתח מדי יום.

והיקום? זה בכלל בדיחה בפני עצמה.

תנו לי לנחש, אתם מפסידים פה משהו ואתם לא מבינים מה בדיוק.
אז אני אומר לכם.

לחוצפה, לאדישות, לסבלנות ולכל תכונה אנושית אולי יש גבול אך
הוא לא נתון משמעית...
באופן טבעי כל דבר שהוא אנושי הוא בעצם טעות.
וזה לא בגלל סוג האדם או התכונות שלו, ממש לא.
זה בגלל האנושיות שבו.

אין לי דרך להוכיח זאת, פשוט תקחו את המילה שלי, ותחשבו על זה
קצת.
תסיקו מסקנות לבד.

הרי השמיים הם הגבול, כשמדובר על הסקת מסקנות בצורה פילוסופית.