ראיתי ציור של יהודים עטופים בטלית, גבם כפוף, פניהם חרוצי
קמטים המבליטים את ארשת הסבל האילם שעליהם. קימור גבם מאורך
בהגזמה משווה לגופם צורה אובלית סגורה המרמזת על התכנסות עצמית
ובדידות. יהודים שקועים, מופנמים, הוגים בעולם שמעבר לארצי.
דמותם נראית בתנוחה סטאטית,שקועה בקריאה בתורה הפרוסה לפניהם
או בסידור פתוח. ונמלאתי רחמים וחמלה.
הצייר היה אף הוא יהודי שומר תורה ומצוות, היתכן שכך ראה את
חיי היהודים, כעלובים, מכונסים וכהים או שמא כך ראה את חייו
כיהודי ועל-כן בחר בקויים וצבעים אלו להמחשת חייו.
ישבתי עם עצמי וחשבתי כיצד אני הייתי מתארת חיי יהודים שומרי
תורה ומצוות ומיד ראיתי בדמיוני את ציורי בגווני צהוב בוהק
ולבן טהור.במרכז התמונה נראה יהודי מרחף באויר כאשר הוא יושב
על מגילת ספר ופניו מבהיקים וצוחקים מאורה וככל שהוא מדפדף
ומתקדם בקריאתה, כך הוא מגביה מעופו והציור הולך ונעשה בצבעים
עמוקים יותר אך עם זאת בגוונים בהירים וקלים המשווים לו מראה
של מלאך.ראשו עטור פרחים וציפורים ועיניו מלאות אור בעלות מבע
שאין כמוהו.וכל מי שנעמד מול ציורי נמלא  הרגשה של עילוי
וסיפוק ורצון עז מבפנים לפתוח ולקרוא מאותה מגילת ספר.
הו א-לי,הלוואי ורק ידעתי לצייר.