היא מסתכלת עליו ומחייכת, "העולם מתחלק לשלושה סוגים"-היא
אומרת בחשיבות, ולוקחת עוד שאיפה אחת
"אלה שמעשנים ווינסטון לייט, אלה שמעשנים ווינסטון רגיל ואלה
שלא מעשנים"
הוא מחייך אליה , הוא נורא אוהב שהיא עושה את הפרצוף הממזרי
הזה שלה, וקובעת אמיתות על העולם
"ומה קורה עם אלה שמעשנים מרלבורו?"-הוא שואל , חוטף לה את
הסיגריה וזורק מהחלון.
היא לא מתנגדת
"אלה שמעשנים מרלבורו , לא נחשבים בעיני" היא אומרת ונועצת מבט
בקופסא שנחה על ידו -"מרלבורו"
"אה ...אז אני לא נחשב בעינייך?"
היא מנשקת אותו ונשכבת על הגב-"לא , לא ממש, אתה שלי לקצת זמן
"
"מה זאת אומרת לקצת זמן?" הוא שואל ומנשק אותה בחזרה
"זה אומר שאתה תהיה איתי לכמה חודשים לכל היותר ואז, ואז
נפרד"
הוא מרים אותה  מהמיטה ומסתכל לתוך עיניה ,רק ככה הוא יכול
לקרוא אותה בשלמות , להסתכל בעיניים שלה, השחורות והגדולות,
עיניים שיכולות לספר לו מה היא מרגישה בדיוק.
"את שלי לנצח"-הוא אומר ומרצין , "את ואני זה לנצח"
היא מנסה להוציא אותו מהרצינות שנכנס אליה, אותה רצינות
שמובילה אותו לדיכאונות חוזרים ונשנים והיא כבר הבטיחה לעצמה
מהיום שהכירה אותו, שהיא תשמח אותו.
"אם תמשיך לעשן מרלבורו , אני לא בטוחה שנשאר הרבה זמן"-היא
קורצת אליו ומפילה אותו אליה.
כבר שבועות עברו, והוא שלה והיא קצת שלו, ועוד שבועות עוברים,
וימים ושעות
והוא שלה והיא קצת פחות שלו, אחרי שלושה חודשים היא אומרת לו
שהיא כבר בכלל לא שלו, שהוא לא יכול להיות איתה , היא רוצה
כיוונים חדשים בחיים, ובכלל , הם נורא לא מתאימים.
הוא מדליק סיגריה ומסתכל בה ברצינות, "אבל ,אמרת ...את אמרת ,
שאני ואת ,אני ואת זה לנצח-לתמיד"
היא מתחמקת ממבטו -"אתה אמרת את זה, אתה אמרת ולא אני ,אתה
יודע זה הבעיה אתך, אתה מקשיב רק לעצמך וחושב שזה שנינו, אנחנו
שני אנשים שונים, מתי תקלוט את זה ?!"
היא אומרת בנוקשות ויורדת לרחוב בזעם.
בדרך היא פוגשת ידיד ישן שלה, הוא מוציא קופסא של ווינסטון
ומציע לה אחת, היא מחייכת בחיוך הכי מקסים שיש לה בסטוק,
ומציעה לו אש, ועוברים שבועות ואז היא נהיית שלו והוא שלה.
והוא נשאר לבד, עם המרלבורו והריח שלה מסתובב בחדר, מאשים
וחודר.
היא רואה אותו מידי פעם, בתחנת אוטובוס או בפאב, יושב בשקט
ומזמין לעצמו אותו קוקטיל שהוא שותה כבר כמה שנים.
הוא לא הצליח לאזור אומץ להגיד לה את כל מה שיש לו להגיד כבר
הרבה זמן, כל מה שהתקרש בתוכו והפך למוגלה מבעבעת שהורסת אותו
הוא רואה אותה מהצד השני של החדר, יפה ומאושרת , הוא מתקרב
אליה בחשש
והוא מגיע כל כך קרוב אליה , שכבר אין דרך חזרה
"את יודעת", הוא אומר ומחכך את ידיו בעצבנות "העולם מתחלק
לשלושה סוגים, אלה שאוהבים , אלה שנאהבים, ואלה שיישארו תמיד
לבד"
היא יודעת שהוא מצפה ממנה לשאול , והיא שואלת, גם ככה כל המצב
הזה לא נעים לה
"ומה עם אלה שנפרדים?"
הוא מסתכל בה בבוז ומעביר את כל הזמן שלהם ביחד בראש כמו בסרט
שרץ מהר מידי, את כל השיחות, את כל הנשיקות והפרידה
"אלה, לא נחשבים בעיני"
הוא אומר ויוצא בשקט , שנעליו משמיעות לפתע את הרעש היחידי
בחדר.